פגיעות בטן מבוא במלה "בטן" איננו מתכוונים לכרס המפארת את גופם של אנשים רבים. במושג האנטומי נכלל כל החלק הגובל מלמעלה בסרעפת, מלמטה באגן ומאחור בעמוד השדרה. בתוך הבטן שוכנים בתנאי צפיפות קשים המעיים, הלבלב, הכבד והטחול וכן כלי דם גדולים, אבי העורקים היורד והווריד הנבוב התחתון, המזרים דם ורידי אל הלב. כלי הדם הגדולים נמצאים סמוך לקו האמצע של הגוף, ולכן קליע החודר סמוך לקו האמצע יכול לגרום נזק קשה יותר מקליע החולף קרוב להיקפים. כדי להגיש עזרה ראשונה נכונה עליכם לדעת אילו איברים מסתתרים להם בחלל הבטן, מה עלול להיפגע ומה הן הסכנות. הכבד למשל שטחו עצום, הוא עשיר בכלי דם, ומבנהו דומה למבנה של ספוג. בתמונה תוכלו לראות היכן נמצא הכבד יחסית לשאר איברי הבטן. פציעה בכבד מסוכנת ביותר שכן קשה מאוד לעצור את הדם הניגר ממנו, וגם הרופא הכירורג יתקשה מאוד להשתלט על הדמם. סימני פגיעה בבטן העליונה מימין מעידים על פגיעה בכבד, וגם אם הנפגע איננו נתון בהלם אפשר לחזות כי מצב כזה עלול להתפתח. הטחול שטחו קטן בהרבה מגודלו של הכבד, הוא "מתחבא" היטב מתחת לקשת הצלעות, אספקת הדם שלו עשירה ביותר וקרע בכלי הדם המזינים אותו יביא לידי אובדן דם קשה; אבל בניגוד לדמם מהכבד, בפעולה כירורגית מהירה והחלטית אפשר להשתלט על דמם מהטחול או מכלי הדם שלו. חבלה קהה או דקירה בבטן העליונה משמאל צריכה להחשיד לפגיעה בטחול, ואם רק הטחול הוא שנפגע, יש בטיפול מהיר כדי להשיג תוצאות טובות ביותר. המעיים תופסים את מרבית חלל הבטן. הם נראים כצינור מפותל וארוך (ואכן אורכם במבוגר מגיע לכ- 12מטר), ובתוכם ישנם מוצקים, נוזלים וגם אוויר. העובדות האלה חשובות לשם הערכת מצבו של נפגע הדף, למשל. כאשר הקיר החיצוני של הבטן נחבט בעוצמה בשעת תאונה, יתחלק הלחץ בין כל האיברים שבחלל הבטן, ולפיכך עלולים להיקרע גם הסרעפת והקיבה, וחלקי מעי אף עלולים לתפוס מקום בבית החזה ולהפריע לנשימה. איברי הבטן עטופים בקרום דק, הצפק (פריטיניאום). הצפק עשיר בעצבי תחושה הרגישים לכל גירוי חריג, כמו גירוי שגורמים מזון או תוכן מעי הפורצים לחלל הבטן ומגיעים אליו. גירוי צפקי מתבטא בכאב עז בבטן וברגישות לכל מגע קל. אפילו מישוש של רופא יגרום כאב רב לנפגע, והוא ינסה להרחיק את היד הבודקת ממנו והלאה. שימו לב, זה סימן לפגיעה כואבת בבטן ולא להתנהגות שאינה הולמת! א-חלוקת הבטן לארבעה רביעים ב-מקום האברים הפנימיים בבטן פגיעות בבטן פגיעות ודאיות וברורות לעין כול, מחייבות התערבות ניתוחית. גם גוף זר המבצבץ מחלל הבטן, יש להוציאו בחדר הניתוח. ואולם חלק ניכר מפגיעות הבטן אינן כה מרשימות, וחוץ מנסיבות הפגיעה אין כל עדות לפגיעת בטן קשה. מתי יש לחשוד בפגיעה? כאשר הנסיבות יכולות להחשיד ("ישבתי ליד הנהג, המכונית נעצרה בבת אחת לאחר שנתקלה בקיר, החגורה החזיקה אותי במקום, אבל קיבלתי מכה חזקה בבטן מהחגורה, הנה, יש סימן!"). כאשר בבדיקה מתגלים סימני חבלה ושפשוף על עור הבטן, או כאשר מגיעים אל הנפגע זמן מה לאחר הפגיעה - ובצבע העור של הבטן ניכרים שינויים בגלל שטף דם תת-עורי, על הבטן נראים סימנים של חגורת הבטיחות והנפגע מגלה רגישות רבה למגע או מתלונן על כאב בבטן; כאשר הכאב בבטן עז ומתגבר עם כל תזוזה של הגוף, עם שיעול ואף עם ניסיון לדבר. ייתכן שנוסף על כאב בבטן יתלונן הנפגע על כאב בכתף, שכן דם הנוגע בסרעפת מביא לידי הקרנת הכאב לכתפיים. גם הקאה דמית היא סימן לפגיעה בבטן. כאשר נפגע נתון בהלם בלא סיבה נראית לעין, ייתכן שכלי הדם הגדולים מדממים אל תוך חלל הבטן - והבודק אינו יכול לראות זאת כמובן. טיפול בנפגעי בטן למעשה, אין הוראות מיוחדות לטיפול בפגיעת הבטן והטיפול הוא בנפגע, ולא בבטן! אין לחובש אלא לאבחן כי הבטן נפגעה, והמשך הטיפול הוא על שולחן הניתוחים בבית החולים. הטיפול בנפגע בטן הוא אפוא טיפול החייאה רגיל: פתחו את דרכי האוויר של הנפגע, ודאו שהוא נושם היטב, טפלו בהלם בהחדרת צנתר לווריד ובהזלפת נוזלים. הפשיטו את הנפגע לחלוטין ובדקו אם אין כתמי דם על הבגדים התחתונים או באזור פי הטבעת. אם ראיתם כתם דם, חשוב מאוד שתדווחו עליו לדרג הרפואה הבא. זכור - אין לתת אוכל, שתייה או תרופה דרך הפה לנפגע בטן. דקירת סכין בבטן היא אחת הפגיעות החודרות השכיחות. כולנו יודעים איך נראית סכין, אבל קשה לדעת מה מהלכה בבטן ואם הלהב ישר או מעוקל. אין שולפים לא סכין ולא שום גוף זר אחר מתוך הגוף, אלא בחדר הניתוח. שם יעשו הכנות מדוקדקות ובמידה שלאחר הוצאת הסכין, למשל, יהא צורך בעירוי מהיר מאוד של נוזלים או דם - הצוות יהא ערוך ומוכן לכך. יציאת איברי הבטן דרך קיר הבטן מצב זה נקרא בשפת הרפואה Evisceration: דרך חור הקליע או דרך פצע הדקירה מבצבצים איברי הבטן. לא צריך לזהות את האיבר היוצא, ואסור באיסור חמור לנסות ולהחזיר את המעי (וכל איבר אחר שהוא) לתוך חלל הבטן (קודם כול זה בלתי אפשרי, כמו שאי אפשר להחזיר קצף גילוח לתוך המכל, ושנית זה עלול. לגרום נזק קשה למעי). אז מה עושים? מכסים את הבטן בכיסוי נקי ולח, וזולפים עליו מפעם לפעם תמיסת סליין או תמיסת רינגר לקטט (תמיסת הרטמן). אין כל ספק שנפגע שבני מעיו מבצבצים החוצה יהיה זקוק לניתוח דחוף. אם אין סימני הלם, מותר (ורצוי) להקל את הכאבים בהזרקת מורפין. נפגע שנרגע ואינו סובל מכאבים יהיה אפשר להעביר גם למרחק גדול. "אין לטשטש את סימני הפציעה במתן מורפין" - זה כלל גדול בתורת העזרה הראשונה, ואולם סימנים אצל נפגע המגיע לבית החולים וסכין מטבח גדולה נעוצה בבטנו אי אפשר לטשטש! הדברים אמורים בטשטוש סימנים רק כאשר אין כל סימן חיצוני לפגיעה, חוץ מכאב בטן קשה. אם ניתן לנפגע שכזה מורפין, אכן לא יתלונן על כאב בטן בבית החולים - ובה בשעה יוסיף תוכן המעי לדלוף אל חלל הבטן ולגרום נזק ניכר. תוכן עניינים