חומרים משניקים ומדמיעים
חומרים משניקים
פוסגן הוא החל"כ המייצג קבוצה זו של חומרים. זהו גז חסר צבע, רעיל ביותר שעיקר פגיעתו בריאות. לאחר תקופת חביון עלולה להתפתח גם בצקת ריאות.
האבחון
מיד לאחר החשיפה לאדי פוסגן ניכרים בנפגע סימנים של אי-שקט, גירוי בדרכי האוויר העליונות, צריבה בעיניים, שיעול יבש, תעוקה בחזה וברום הבטן, ולעתים גם טעם מתכתי בפה. הסימנים חולפים לאחר דקות מספר. אחר כך תבוא תקופת חביון שאין לה סימנים מיוחדים, והיא תיארך לפי מידת החשיפה לרעל, מחצי שעה ועד 48 שעות. לאחר תקופת החביון עלולה להתפתח בצקת ריאות הגורמת קוצר נשימה מתגבר, כיחלון, שיעול המלווה בכיח וקצף דמי. הנפגע עלול למות מהלם תת נפחי ומהיפוקסיה קשה.
הטיפול
הטיפול היעיל ביותר הוא מיגון במסכת אב"כ. אין טיפול מיוחד: בשלב הראשון יש להחיש לנפגע עזרה ראשונה (פעולות ABC), ואחר כך להנשימו תוך העשרה בחמצן ומתן סטרואידים בבית החולים. כמו כן יש להקל את השיעול בטבליות קודאין. אין לערות לנפגע נוזלים, כדי שלא למלא אותו בנוזלים שיחמירו את הבצקת. אין צורך בטיהור (די בהפשטה).
חומרים מדמיעים
הגזים המדמיעים, המשמשים להתגוננות אישית או לפיזור הפגנות בידי המשטרה, גורמים תחושת צריבה חזקה בעיניים, בעור, בפה ובגרון, ומיד אחר כך דמיעה, נזלת, הפרשת רוק מוגברת, שיעול וצרידות. בחשיפה לכמות גז גבוהה בחלל סגור עלולים להופיע בחילה, הקאה, כאב ראש, שיעול ולחץ בחזה.
המיגון בעזרת המסכה יעיל ומונע את הופעת הסימנים. שטיפת העיניים אינה מועילה בדרך כלל. הסימנים נעלמים בתוך כמה דקות לאחר תום החשיפה לחומרים, ואינם משאירים כל נזק קבוע.
