פגיעות קור

פגיעות עקב חשיפת יתר לקור

ישראל היא ארץ שאקלימה נוח יחסית ברוב האזורים, ואף על פי כן מדי שנה נפגעים עשרות אנשים במגוון פגיעות קור - ולא רק המתגוררים בחרמון לוקים בהן: גם בנגב ובירושלים אפשר לאבחן לעתים נפגעים מקור.

תגובת הגוף לקור

יכולת האדם להסתגל לקור מוגבלת מאוד לעומת יכולתו להסתגל לחום. בעת שהות בקור מופעלים מנגנוני ההגנה של הגוף (צמרמורת, כיווץ כלי הדם), ואולם אמצעים אלה יעילים לפרק זמן מוגבל. אם רוצים לשהות זמן ממושך בתנאי קור, יש לנקוט אמצעים מתאימים: לבוש נאות, מחסה ועוד.

בתנאי אקלים קר מופעלים שני מנגנונים פיסיולוגיים השומרים על טמפרטורת הגוף. ראשית מתכווצים כלי הדם ההיקפיים, הנמצאים מתחת לעור. כמות הדם הזורמת אל העור קטנה (העור ייראה חיוור וכחלחל), וכך הגוף שומר על חומו. כיוון שדם מועט יותר זורם אל כפות הידיים ואל כפות הרגליים החשופות לקור, קופאות הרקמות של קצות הגפיים ומתפתח נמק.

אחר כך השרירים מתכווצים, והגוף מצטמרר. יעילותו של מנגנון הצמרמורת מוגבלת: המנגנון אמנם יוצר חום, ואולם רובו נפלט אל הסביבה החיצונית ואובד, וכך מידלדלים מאגרי האנרגיה והגוף מותש.

עוצמת הקור, כמו עומס החום, מושפעת מכמה וכמה גורמים סביבתיים: מן הטמפרטורה, ממהירות הרוח ומלחות האוויר. שימו לב, האוויר הלח מוליך חום טוב יותר מן האוויר היבש, ועל כן החום שאפשר לאבד באוויר הלח רב יותר, וכן כושר הבידוד של בגדים רטובים ירוד מאוד (הם מאבדים עד כדי 95% מכושר הבידוד).

פגיעות הקור נחלקות לשתיים: לפגיעות היקפיות ("רגלי חפירות" וכוויית קור) ולפגיעות מרכזיות (מכת קור).

"רגלי חפירות"

בשלב הראשון תתנפח כף הרגל הפגועה בעקבות החשיפה לקור, ותהיה חיוורת וקרה למגע. הנפגע יתלונן על קור, על כובד ועל עקצוצים ברגל הפגועה. ההליכה כרוכה בכאב חזק, והנפגע חש שהוא "צועד על צמר גפן". אפשר ללחוץ על הרקמה הפגועה ולבדוק אותה (היא אינה קפואה כמו הרקמה הפגועה בכוויית קור), ואולם היות שהעורקים שבכף הרגל מכווצים, קשה למשש את הדופק.

בשלב השני, לאחר שיועבר הנפגע לחדר חם ולאחר שיוסרו נעליו גרביו הרטובים, תתחיל הרגל הפגועה להתחמם, והעור ייעשה אדום, חם ובצקתי. החימום של הרגל כרוך בכאב חזק ושורף, ואחר כך יחוש הנפגע דקירות אף כמה וכמה שבועות. הנזק שנגרם לרגליים בפגיעה זו שטחי ומוגבל לרוב: העור הנמקי מתקלף כעבור זמן מה ובמקומו צומח עור חדש.

שלפוחיות מופיעות בשלב החימום וההפשרה

זוהי פגיעה שכיחה בקרב השוהים שהייה ממושכת במזג אוויר קר ולח, בטמפרטורה שמעל נקודת הקיפאון, הפוגעת בעיקר ברגליהם. הפגיעה מכונה "רגלי חפירות" (Trench Foot), משום שחיילים רבים ששהו זמן ממושך בחפירות מלחמת העולם הראשונה לקו בה. הגרביים והנעליים נוטים להירטב בגשם, והקור מוסיף ומאיץ את התפתחות הנזק הואיל והוא מצר את כלי הדם ברגליים, וכך זרימת הדם אל הרקמות פוחתת - ועמה אספקת החמצן אליהן.

מניעה של "רגלי חפירות"

יש להקפיד שכפות הרגליים יישארו יבשות, וזאת בהחלפה תכופה של הגרביים ובנעילת נעליים ומגפיים מבודדים.
יש להניע את כפות הרגליים ולהימנע מעמידה ממושכת בקור בלא תזוזה.
יש להקפיד על שעות שינה מספיקות: אדם עייף פגיע יותר לקור.
יש להקפיד לשתות די נוזלים, רצוי משקאות חמים.

כוויית קור

כאשר טמפרטורת הסביבה יורדת אל מתחת לנקודת הקיפאון, עלולים האיברים החשופים לקפוא מתוך יצירת גבישי קרח בתוך הרקמות. תחילה יחוש הנפגע כאב חזק וצורב בגף הפגועה, ואולם אחר כך ידעך הכאב ובמקומו יופיעו ירידה בתחושה וכובד. צבעה של הגף הפגועה יהיה לבן כגון השעווה או צהבהב-לבנבן, ולעתים יתפתחו בה כתמים לבנים וכחולים. היא נוקשה וקרה למגע, ואי אפשר למשש בה דופק. כל עוד אזור הפגיעה חשוף לקור, תיראה כוויית קור שטחית כמו כווייה עמוקה, ואין להבחין ביניהן. לפיכך כל כוויית קור בשדה - יש לראות אותה כאילו היא עמוקה.

הגף הקפואה מפשירה לעתים חלקית או לחלוטין עוד בטרם הגיע הנפגע לטיפול: תחילה היא מאדימה או נוטה לצבע סגול כהה, לאחר כמה שעות תתפתח בה בצקת, ובכוויות עמוקות יופיעו על פני העור שלפוחיות מלאות נוזל. יש שיכולת התחושה של הנפגע מתאוששת עם ההפשרה, ואולם עם התפתחות השלפוחיות היא שבה ונעלמת. אם קצות הגפיים עדיין חיוורים וכחלחלים גם לאחר שחוממה הגף, הם יינמקו וצבעם ייעשה שחור - ויחייבו כריתה.

הטיפול בכוויית קור (Frostbite)

השכיבו את הנפגע במנוחה מוחלטת ושמרו על חום גופו.
מדדו טמפרטורה רקטלית כדי לשלול אפשרות שהנפגע סובל גם ממכת קור.
האם להפשיר את הגף הקפואה? השאלה מה זמן הפינוי הצפוי ומה מידת ההפשרה של הגף כאשר הגעתם אל הנפגע. אין להפשיר את הגף הפגועה בשדה, אם הגף קפואה לגמרי וצפוי שהפינוי ייארך לא יותר משעה, שכן ההפשרה חייבת להיעשות בתנאים מבוקרים. כמו כן אין לנסות ולחמם בשדה גף שהפשירה לחלוטין. יש להתחיל להפשיר את הגף הפגועה בשדה אם כבר הפשירה חלקית, או אם פינוי הנפגע עלול להתעכב שעות מספר.

את הגף הפגועה מפשירים בבת אחת, ולא בהדרגה: משרים אותה במים שחוממו במדויק לטמפרטורה שבין 40-41 מעלות. המים מתקררים מהר, ולפיכך יש להוסיף עוד ועוד מים חמים ולהקפיד לערבל אותם ולמדוד את חומם. אין לשפוך מים חמים ישירות על הכווייה או בסמוך לה. אין לשפשף את הגף הפגועה ואין לעסות אותה - הרקמות עלולות להינזק חמורות. אין לחמם את הגף הפגועה אל מול אש גלויה ואין להצמידה למקור חום יבש (כמו מכסה מנוע). הגף תפשיר בתוך 30-40 דקות ותיראה אדמדמה-ורדרדה, ויש להוציא אותה מתוך המים מיד עם תום ההפשרה.

שימו לב, יש להקפיד על כללי ההפשרה, ובייחוד לוודא שהיא אינה איטית מדי, שכן הפשרה שאינה נאותה עלולה להזיק יותר מן הקפיאה עצמה. אם הנפגע סובל גם ממכת קור, יש להעלות את טמפרטורת גופו לפני שמפשירים את כוויות הקור.

חבשו את הכווייה חבישה סטרילית. אין "לפוצץ" שלפוחיות.
קבעו את הגף הפגועה ופנו את הנפגע בשכיבה, הימנעו מטלטולים.

אסור לנפגע לשתות אלכוהול ולעשן: האלכוהול מסייע לאיבוד חום הגוף ופוגע בעירנות וביכולת התפקוד הכללית. העישון מכווץ את כלי הדם ההיקפיים, וכך ניזוקה הרקמה הפגועה עוד יותר.

מכת קור

מכת קור (היפותרמיה - Hypothermia, תת-חום) היא מצב שטמפרטורת מרכז הגוף, כפי שנמדדת בפי הטבעת או בוושט (בבית החולים מודדים במדחום אלקטרוני מיוחד את הטמפרטורה בוושט) יורדת מתחת ל-35 מעלות. הנסיבות להתפתחות מצב זה מגוונות: נפילה למים קרים (לים, לאגם קפוא), שהייה ממושכת בסביבה ששוררת בה עוצמת קור נמוכה בלא אמצעי המיגון המתאימים, שכיבה ממושכת על קרקע קרה או על סלעים קרים - וגם שילוב של תשישות או של פציעה עם שהייה בתנאי קור שאינם קשים.

מכת הקור פוגעת בגוף פגיעה רב-מערכתית המוחמרת ככל שהטמפרטורה יורדת: היא מדכאת את מערכת העצבים המרכזית, את פעילות הלב (אפשר שקצב הלב יופרע) ואת הנשימה, וגורמת חמצת בדם - בייחוד ברקמות ההיקפיות. שלוש דרגות חומרה למכת קור: מכת קור קלה (טמפרטורה רקטלית 32-35 מעלות) מתבטאת באפתיה, באיטיות, בחוסר התמצאות, בחולשה ובחיוורון. הנפגע רועד בכל גופו ומתלונן על קור. מכת קור בינונית (טמפרטורה רקטלית 28-32 מעלות) ניכרת בערפול ההכרה, בקשיון שרירים, בהאטה בקצב הלב ובקצב הנשימה ובירידה בלחץ הדם. במצב של מכת קור קשה (טמפרטורה רקטלית מתחת ל-28 מעלות) יהיה הנפגע חסר הכרה ויחולו הפרעות בקצב לבו, וכן צפויים דום לב, דום נשימה ומוות.

הטיפול במכת קור

מנת קור קשה היא מצב חירום רפואי המסכן את חיי הנפגע באופן מיידי הן בשלב הפגיעה עצמה והן בשלב החימום. הטיפול בנפגע שכזה מחייב אפוא התייחסות לשני המצבים. חימום נמרץ של נפגע שכזה עלול להמיתו, ולפיכך יש לחממו כך רק בבית החולים ובהשגחה רפואית צמודה. העצה העממית, שיש לשפשף את העור בקרח או לחממו בבקבוק-חם, אינה אלא אמונה תפלה (ומסוכנת). הגף הפגועה רגישה ביותר, והיא עלולה להינזק קשות. זכרו את הכלל החשוב ביותר, אל תזיקו!

בארצות הקרות, שרבים בהן נפגעי הקור, מקובלת האמרה כי אין לקבוע מוות באדם קר אלא לאחר שחום גופו עלה, גם אם היה שרוי בלא הכרה ובתנאי קור זמן ממושך. רק בבית החולים ולאחר מאמצי החייאה ממושכים יקבע רופא כי יש להפסיק את מאמצי ההחייאה.

כללי הטיפול בנפגעי מכת קור

מנעו איבוד חום נוסף באמצעות כיסוי הנפגע בשמיכות. החימום הפסיבי יעיל בעיקר במקרים של מכת קור קלה, שכן הרעד שהנפגע נתון בו מסוגל לייצר די חום כדי לחממו.
השכיבו את הנפגע במנוחה מוחלטת. אם יתאמץ - ולו המאמץ הקל ביותר - תתגבר זרימת הדם בשרירים, והיות שהדם הזה מתקרר מאוד, הוא עלול לגרום הפרעות קצב קשות בפעולת הלב לכשיחזור אליו.
ערו נוזלים לווריד הנפגע, מכיוון שנפגעי מכת קור סובלים בדרך כלל גם מהתייבשות. חממו את הנוזלים שבשקיות העירוי לטמפרטורת הגוף הרגילה: הצמידו אותן אל מתחת לבית השחי שלכם, או חממו אותן בעזרת שקיות חימום כימיות. אסור לערות לנפגע נוזלים קרים.
אם הנפגע מצוי בהכרה מלאה, הציעו לו לשתות משקה חם.
העשירו את האוויר שהנפגע שואף בחמצן בריכוז 100%. בבית החולים מחממים את האוויר הנשאף במתקן מיוחד.

מניעת פגיעות קור

הקפידו על בגדים מבודדים מפני קור, רוח ולחות.
החליפו בגדים לעתים קרובות, בעיקר גרביים וכפפות פנימיות, כדי לשמור על היובש שלהם ועל כושר הבידוד שלהם.
הניעו את אצבעות הידיים והרגליים ואת שרירי הפנים לעתים קרובות ועסו את תנוכי האוזניים כדי למנוע כוויית קור בקצות האיברים הללו.
הקפידו על שעות שינה מספיקות. כושר העמידה בתנאי קור פוחת בעייפות.
הקפידו לשתות די נוזלים. ההתייבשות מגבירה אף היא את פגיעות הגוף לקור.
הימנעו מעישון ומשתיית משקאות אלכוהוליים.

סיכום: טיפול במכת קור

בנפגעי קור מכל הסוגים יש לטפל טיפול דומה. ואלה כללי הטיפול היפים לכל המקרים:

השכיבו את הנפגע ובודדו אותו מן הסביבה הקרה בעזרת שמיכות.
פנו את הנפגע למחסה מפני הרוח, הגשם והשלג - אם אפשר, לחדר מחומם.
הסירו את בגדיו הרטובים של הנפגע (ובכלל זה כפפות, נעליים וגרביים).
מדדו את חומו של הנפגע מדידה רקטלית.
טפלו בפגיעה הספציפית של הנפגע על פי המפורט בהמשך.
פנו את הנפגע למתקן הרפואי הקרוב תוך שמירה על חום גופו. זכרו - אדם תשוש, חולה או פצוע רגיש יותר לפגיעות קור, ועל כן הקפידו עוד יותר על כללי הטיפול בו, כדי שעל בעיות הבריאות הקיימות שלו לא יתווספו הסתבכויות של פגיעות קור: כסו את הנפגע בשמיכות כדי שלא יאבד חום נוסף, השכיבו את הנפגע במנוחה מוחלטת ומנעו ממנו כל מאמץ, והשיגו חימום מרכזי והחזירו לנפגע נוזלים (אם הוא נתון בהכרה מלאה, תנו לו לשתות משקה חם, החדירו לוורידיו נוזל עירוי המחומם לטמפרטורה הרגילה של הגוף, תנו לו לשאוף אדים מחוממים.
פנו את הנפגע בדחיפות למתקן רפואי, והימנעו מטלטולים.
הימנעו מחימום פעיל של עור הנפגע.

תוכן עניינים