פגיעה קהה
הפגיעות הקהות השכיחות ביותר נובעות מהתנגשות בין כלי רכב (כשהנוסע נשאר בכלי הרכב), מפגיעה בהולך רגל, מתקיפה, מנפילה ומהדף. את הסעיף הראשון אפשר להוסיף ולחלק לעוד שני סוגים של פגיעות, לפגיעות שמקורן בהתנגשות הנפגע בכלי הרכב ולפגיעות שמקורן בהתנגשות בין איברי הנפגע ובין עצמות השלד שלו (דחיסת איברים).
פגיעה אופיינית לנהג שנחבט בהגה
התנגשות חזיתית של כלי רכב בתאונת דרכים
בפגיעה מסוג זה כלי הרכב מתנגש במעצור ונעצר כליל (התנגשות באי תנועה, במכונית אחרת, בעץ עבות, בקרקעית תהום). הנוסע (בלא חגורת בטיחות) מוסיף לנוע קדימה לפי חוקי הפיסיקה. גופו נעצר בלוח המחוונים, בהגה, בשמשה הקדמית - או בכל גורם אחר. מה קורה בעת העצירה? הרגליים נמצאות בחלק הקדמי של כלי הרכב, הברך סופגת את כל האנרגיה והגוף מוסיף לנוע. הפגיעות האופייניות ברגליים: שבר עם תזוזה של הקרסול, שבר עם תזוזה של הירך על גבי עצמות הרגל באזור הברך, שבר הירך ופריקה אחורית של פרק הירך.
פגיעה מסוג זה ניכרת גם בתזוזת הגוף קדימה, אל לוח המחוונים ואל השמשה הקדמית. הנהג הופך ל"טיל אנושי" והראש נתקע בשמשה הקדמית. עמוד השדרה הצווארי סופג חלק מהאנרגיה והשאר מתחלק שווה בשווה בין החזה ובין איברי הבטן.
התנגשות צדית של כלי רכב בתאונת דרכים
כאן מדובר במכה בצדו של כלי הרכב, המאיצה את הנוסע הרחק מנקודת ההתנגשות עצמה. החבלות דומות לחבלות הנגרמות בהתנגשות חזיתית. שכיחות בייחוד פגיעות מעיכה של האגן ואף של הגוף כולו הפגיעות הפנימיות תלויות במצב הישיבה של הנפגע (נהג או נוסע מאחור). אם כלי הרכב נפגע בצד שיושב בו הנהג, יימצאו סימני פגיעות בצלעות משמאל ובטחול.
התנגשות מאחור בכלי רכב בתאונת דרכים
כאן מכונית חונה או מכונית ממתינה ברמזור נוגחת מכונית אחרת מאחור. יושבי המכונית הפגועה נעים קדימה בבת אחת, אלא שראשם אינו נע במהירות שנע בה שאר גופם. לפיכך הראש מוטח לאחור (אלא אם כן הותקנה במכונית משענת ראש מתאימה) ונפגע בפגיעה אופיינית שכינויה "צליפת השוט" - Whiplash.
התהפכות (גלגול) כלי רכב בתאונת דרכים
בפגיעה מסוג זה כלי הרכב מתהפך. תוך ההתהפכות מתנגש הנוסע בחלקים הפנימיים של כלי הרכב. על עורו ניכרים סימני הפגיעה. פגיעה זו היא החמורה ביותר, היות שכוחות רבים פועלים על הנפגע בה בעת.
העפה מתוך כלי רכב בתאונת דרכים
כאשר מועף הנוסע מתוך כלי הרכב, אפשר שפגיעותיו חמורות יותר מפגיעות שמקורן בהטחה בקרקע. לפיכך יש לחשוד בפגיעות רבות שאינן נראות לעין.
התנגשות של איברי הנפגע עם עצמות השלד שלו
בפגיעה זו מוטחים איברי הגוף במעטפת הגוף, כלומר בעצמות השלד. האיברים הפנימיים בחזה ובבטן נדחסים בין השדרה מאחור ובין הקיר הקדמי של הגוף. הדוגמה הקלאסית היא מכה המזיקה לשריר הלב. הנהג המוטח קדימה אל ההגה משול לשקית נייר מלאה אוויר, שהילדים מפוצצים כדי להפחיד: הם מחזיקים את חלקה העליון של השקית חזק, מנפחים ומכים מכה אדירה מלמטה - והתוצאה ידועה. בית החזה והבטן הם פנים שקית הנייר. מכסה הגרון הוא החלק העליון של שקית ההפתעה. כשמכים עליה, נשמע קול נפץ והיא נקרעת. בנהג שלנו - המכה האדירה על בית החזה הסגור תגרום קרעים בבועיות הריאה; איברי הבטן עלולים גם הם להינזק קשות ושריר הסרעפת נתון בסכנת קריעה.
נזק בשל תאוטת כלי רכב בתאונת דרכים
כאשר כלי רכב הנע במהירות נעצר פתאום (אם התנגש בכלי רכב אחר או בעץ שבצד הדרך), תיבלם המהירות באחת - מושג הנקרא בפיסיקה תאוטה. כאשר האיברים הפנימיים בבטן (כבד, טחול וכליות) מוסיפים לנוע קדימה, ואילו הרצועות המחזיקות בהם נשארות במקומן, נוצרים קרעים: אבי העורקים עלול להיקרע, אם הלב וקשת אבי העורקים מוסיפים לנוע קדימה, ואילו אבי העורקים הבטני (הקשור לעמוד השדרה) נע במהירות פחותה. נזק דומה עלול לחול גם בכליות ובטחול.
נזק מחגורות בטיחות
חגורות הבטיחות מגינות על הנוסעים כמעט בכל סוגי הפגיעה (בתנאי שהן נחגרות כראוי), ואף על פי כן - אם מדובר בתאונה חזיתית בעוצמה רבה או במכה קשה, יינזקו הנוסעים מן החגורה. בבטן ייקרעו הלבלב והכבד. בחזה ניכרת הפגיעה האופיינית בשבר בעצם הבריח, וכן ייתכנו חבלות בריאות. מובן כי הנוסע שאינו חוגר חגורת בטיחות לא יישאר בחיים כלל בפגיעה בעוצמה שכזאת.
פגיעה בהולך רגל
הפגוש הקדמי במכונית הוא החלק ה"פוגש" את גוף האדם הנפגע. הגורם החשוב הוא גובה הפגוש יחסית לגובה הנפגע. מבוגרים נפגעים בדרך כלל באגן ובירכיים. ילדים נפגעים בחזה ובבטן.
רוכבי אופנוע ונוסעיהם חשופים לכל סוגי הפגיעות, ואולם מנגנון הפגיעה שונה במקצת, שכן הם מוגנים בפרטי לבוש מיוחדים (בגדי עור, מגפיים, כפפות, קסדה). חשוב לברר מה לבש הנפגע בעת התאונה, ואם הוסרו מעליו אביזרי המגן, מה היה מצבם (קרועים, חתוכים, שרופים, סימני גרירה). מצב הקסדה, למשל, מרמז על מכניזם הפגיעה.
מרכז הכובד של הכלי הדו-גלגלי נמצא מעט קדימה למושב. אם הגלגל הקדמי נתקל בעצם כלשהו, הנוסע (הנמצא באותה מהירות של כלי הרכב) ממשיך בתנועה ומועף קדימה (עד שהוא נחבט בקרקע או בגוף אחר ונעצר). העפה מאופנוע מתוך התנגשות של הגפיים התחתונות ב"כידון" תגרום שברים בשתי הירכיים. פגיעה צדית עלולה לגרום שברים פתוחים בגפיים ותסמונת מעיכה.
מנגנון פגיעה מובהק של רוכבי אופנוע הוא הפשלת עור ניכרת ושפשופי עור נרחבים. סימנים אלה ניכרים ברוכבי אופנוע המנסים למנוע כלי רכב מליפול עליהם באמצעות הטיית האופנוע והושטת רגל לצורך בלימה.
צורת הגדר עליה נפל אדם מגובה,
מעידה על האנרגיה העצומה הגורמת לנזק
נפילה מגובה
נפילות הן הגורם הראשון במעלה לפגיעות שאינן קטלניות, והגורם השני במעלה לפגיעות קשות בעמוד שדרה ולפגיעות במוח. כמו הכוחות הפועלים על הנוסע במכונית, גם כאן תהליך התאוצה נבלם באחת עם הנגיעה בקרקע. כל מה שיאט את מהירות הנפילה, ויגדיל את שטח המגע של הגוף הנופל עם הקרקע, יועיל לנפגע ולרקמות גופו. מובן כי למשטח הנפילה חשיבות רבה: בטון או אספלט מגבירים את מידת התאוטה, מה שאין כן כאשר נקפוץ לערימת נוצות...
זכור: אדם הנופל מגובה שהוא פי שלושה מגובהו - חשוד כפגוע קשה!