פגיעה חודרת
פגיעות מסוג זה מקורן במכשירים חדים, כגון סכין או נעץ, בחפצים כבדים ובכלי ירייה. כוח החדירה של הסכין, גודל החפץ והגובה שהוא מושלך ממנו או מהירות התעופה של הקליע - כל אלה משפיעים על אופי הפגיעה ועל נזקיה.
קליע הרובה או האקדח נועד לפצוע ולהרוג: בתכנונו מושקעים מאמצים רבים כך שהפגיעה תהיה קטלנית. סוג הקליע קובע אם יתפרק בגוף, אם יחדור לעומק וכיצד תשתחרר האנרגיה שלו. האנרגיה האצורה בקליעי אקדח נמוכה מן האנרגיה האצורה בקליעי רובים הנמצאים בשימוש הצבא.
הקליע משקלו נמוך, משקל של גרמים אחדים ותו לא, אבל הוא נורה מלוע כלי הנשק במהירות אדירה של כ-3,500 מטר בשנייה, ולכן אנרגיה רבה מאוד משתחררת ממנו כאשר הוא פוגע בגוף. בשל האנרגיה הזאת הקליע יכול לא רק לחדור אל הגוף אלא גם להמשיך בדרכו ולצאת ממנו. אין לחזות את מהלך הקליע בתוך הגוף עצמו: הוא עשוי לצאת ממול פתח הכניסה ועשוי שלא לצאת כלל אלא להגיע לכל נקודה ונקודה בגוף, ובעיקר למקומות שאינם צפויים כלל.
תוך מהלך הקליע בגוף מופעל לחץ ניכר בן מאות אטמוספירות (הלחץ החיצוני שאנו חשופים לו הוא בן אטמוספירה אחת, בבלון חמצן הלחץ הוא של 150 אטמוספירות - צא ולמד עד כמה נלחצת רקמת הגוף כשחודר אליה קליע), הרקמות זזות ומקצת הקליעים מתפרקים לרסיסים קטנים, ואף בהם יש נזק ניכר לרקמות.
הקליע אינו חודר לגוף כדרך שחודר אליו חץ הנורה מקשת: בדרך כלל מסתובב הקליע על צירו ויכול לחדור לאו דווקא בקצהו המחודד, אלא דווקא מצד הדופן המאורך. לכן יש לזכור:
הנזק שגורם קליע רובה או אקדח - גדול בהרבה מכפי שאפשר לשער מתוך הסתכלות חיצונית. אי אפשר לצפות את מסלול הקליע בגוף.
אשר לרובי ציד: מטווח קצר הם קטלניים, מטווח רחוק כמעט אינם מזיקים. כשהם חודרים אל הגוף הם עלולים לשאת עמם פנימה חלקי לבוש, ולגרום אחר כך זיהום.
בימינו, כשכלי הירייה משוכללים ביותר וסוגי הפציעות מגוונים מאוד, קשה לברר אם מדובר בפצע כניסה או בפצע יציאה, והדבר אינו חשוב כלל לעניין הצלת החיים המיידית. רצוי לזהות את כל הפצעים ולרשום את מקומם.
בדרך כלל ייראו פגיעות חודרות של קליעים כפצע כניסה עגול או אליפטי, ומסביבו אזור כהה המעיד על אבק שריפה או על כווייה, ואולם אם נורה הקליע מתוך הידוק כלי הנשק אל הגוף הנפגע, אפשר לזהות את קנה הרובה או האקדח שהוצמד אל הגוף.
מכל מקום, מצב החולה ולא כלי הנשק הוא החשוב בטיפול בנפגעי ירי. הנזק תלוי אך ורק ברקמה הנפגעת - קליע אחד החודר אל רקמות רכות (רקמת המוח, רקמת הטחול, רקמת הכבד) ופוגע בהן גורם נזק נרחב ביותר, ואילו קליעים החודרים לאזור שיש בו רקמה גרמית ינקבו אותה ויגרמו לעתים נזק קל בלבד. זכרו אפוא את הכלל: כל פציעה מקליע היא פציעה חמורה, גם אם סימני הנזק החיצון מזעריים והנפגע אינו מראה סימני פגיעה קשים.