בעיות שינייםשלושים ושתיים השיניים אשר בפינו מקבלות טיפול יום-יומי בצחצוח ובשטיפה, ואנו משתמשים בהן שלוש פעמים ביום (לכל הפחות) ללעיסת המזון ולהכנתו להמשך דרכו במערכת העיכול. בלי שיניים קשה לדבר בבירור והאכילה נעשית תהליך בלתי נעים. לכן חשוב להחיש עזרה ראשונה למי שלקו בשיניהם ולהפנותם במהירות אל בית החולים - כדי שיהיה אפשר לשקם את השן הפגועה והנפגע ישוב וייהנה מעצם האכילה (חשוב, לא?!). השן היא הרקמה הקשה ביותר בגוף, אך היא נתונה להשפעת המזון והנוזלים שאנו אוכלים ושותים מדי יום. השן עצמה בנויה מחומר קשיח ביותר הנקרא דנטין ומצופה בציפוי חיצוני של אמייל (Enamel). צוואר השן נתון בחניכיים ומעוגן בעצמות הלסת באמצעות השורש. סעיפים רבים של עצבים חודרים אל השן, ולכן אנו חשים בשיניים תחושות של לחץ, שינויי טמפרטורה וכאב. הפגיעה העיקרית בשיניים חלה במחלה שאפשר למנוע אותה, העששת: השכבה המגינה על השן נהרסת מסיבות שונות, וחידקים חודרים אל השן ומוסיפים להרוס אותה עד שנוצר בה חלל. ראשית התהליך בפעילותם של חידקים הנמצאים במזון, ובעיקר במזון המכיל סוכר. החלל שבשן מוסיף ונפער, עד שהוא מגיע לקצות העצב וגורם כאב. אנו נזעקים אל רופא השיניים, והוא מנקה את האזור הנגוע וסותם את החלל בחומר שן מלאכותי הנשאר במקומו כמה שנים. אין כל תחליף לפעולות המונעות את העששת, ואכן הוכח כי הן מצמצמות את אחוזי החולים במחלה. טראומה לשןהשיניים הקדמיות נשברות לא אחת בעקבות נפילה או מכה ישירה. ככל שהשבר עמוק יותר, הסיכוי שעצב השן נפגע גבוה יותר, ולכן יש להפנות את החולה במהירות לטיפול אצל רופא השיניים. לעתים השן איננה נשברת, אבל הנפגע מתלונן כי היא נעה - ואפשר לחוש זאת בבדיקה עדינה ביותר. גם במקרה זה חובה להפנות את החולה בדחיפות לרופא השיניים, ואין להשאיר שן במצב כזה עד "צאת השבת" או שיושג תור לרופא. בדיקה כללית של נפגע כוללת כמובן סקירת המצב בפה. אפשר שיימצאו בחלל הפה רסיסים של שיניים שבורות או שיניים שנשברו בשלמותן. מובן כי אם החולה שרוי בהכרה, אפשר לקבל את חלקי השן השבורה או את כולה. אבל אם הוא חסר הכרה, יש לנקות את פיו בזמן שפותחים את דרכי האוויר שלו, שכן שן שנשארת בפה עלולה להגיע אל דרכי הנשימה העליונות ולחסום אותן. את השן השבורה או את חלקי השן השבורה יש לשמור בתוך כלי קיבול המכיל תמיסת סליין או חלב, ולשלוח אותם עם הנפגע אל המקום שיטפלו בו. אין לחטא את השן בנוזלים המיועדים לשימור של רקמות, כמו אלכוהול. אם החניכיים מדממים, נהגו כמו רופא השיניים ולחצו עליהם קלות בעזרת פד מקופל: חולה הנתון בהכרה יכול לסגור על הפד בעזרת הלסת ולעצור את הדמם. ככל שיגיע הנפגע מהר יותר אל רופא השיניים, כן ירבו הסיכויים שהשן תושתל במקומה ותחזור לתפקוד מלא. פריקת לסתאם עצמות הפנים נחבלות, הלסת עלולה לזוז ממקומה. פניו של הנפגע מעוותים, והוא אינו מסוגל לסגור את פיו. יש להחזיר מיד את הלסת למקומה, אך הטיפול נעשה אך ורק בבית החולים ובידי רופאים המתמחים בטיפול בפה ובלסת. כאב שינייםכאב שיניים - כמעט לא צריך להרחיב על כך את הדיבור, הואיל וכל אדם נתקל במצב כזה. מותר לתת לחולה טבלייה לשיכוך הכאב, אך בשום אופן אין לעבור על הכמות המומלצת, גם אם הכאב קשה, שכן הטיפול הנכון בכאב השיניים הוא בדיקה וטיפול אצל רופא השיניים. אם הכאב כרוך גם בנפיחות בפנים או מסביב לשן, קרוב לוודאי כי חל זיהום מקומי. מדדו חום (בשום אופן לא בפה) והפנו לרופא שיניים במהירות. בטיול, כאשר מרוחקים ממקום יישוב, כאב שיניים עלול להטריד קשות את המטייל שלקה בו. גם כאן אין לעבור על המכסה המומלצת של גלולות להקלת כאבים, ואין להניח לנפיחות להתפתח יתר על המידה, שכן דרכי האוויר עלולות להיחסם - וחייו של החולה יהיו נתונים בסכנה. הפנו אפוא את החולה מהר ככל האפשר אל רופא השיניים. בקיעת שיני בינה - השן האחרונה בקשת השיניים: יתכן ובקיעת השן תלווה בכאב מקומי או בהפרשת מוגלתית הבאה יחד עם הגבלה בפתיחת הפה. רק רופא שיניים יכול לטפל במצב זה. לאחר עקירת שן עלול אזור העקירה לדמם. הטיפול הראשוני בדמם כזה הוא לחץ מקומי על האזור המדמם: קפלו פד והניחו אותו בין לסתותיו של החולה - והורו לו ללחוץ עליו. אם הדמם אינו פוסק לאחר שני ניסיונות לחץ בני רבע שעה, עליכם להפנות את החולה לבדיקת רופא השיניים, שכן ייתכן שיש לסגור כלי דם פתוח בפה. כאב אחרי עקירה אינו מסוכן, ולאחר שנוטלים טבלייה לשיכוך הכאב הוא מוקל, ואולם לעתים מופיע כאב לאחר יומיים. כאב שכזה אינו משוכך בטבליות, והוא כרוך בטעם מוזר בפה (מעין טעם של מתכת). במקרה שכזה יש להפנות את החולה לטיפול דחוף אצל רופא השיניים. כאבים אחרים בפה יכולים לנבוע מכיבים של Aphthous Stomatitis, המעידים על זיהום נגיפי או על תגובה אלרגית. הפצעים כואבים ומטרידים, אבל לא דחוף להפנות את החולה לטיפול הרופא. עם זאת, רופא חייב לראות את הפצעים כדי לעקוב אחר התפתחותם ולטפל בהם אם מתחיל זיהום או מתפתחת מחלה אחרת. |