משבר נפשי

מבוא


הפגיעה הגופנית עלולה להיות בולטת וניכרת: שבר בפרק היד מעוות את צורת היד ודמם עורקי נראה עד למרחוק, ואולם יש לזכור כי הנפגע עלול לסבול גם מפגיעה נפשית - ממאורע חיצוני כלשהו ולעתים אף בלא סיבה חיצונית ברורה.

במקרי משבר נפשי נוהגים בדיוק כמו בפגיעה של שבר או של דמם: יש לזהות את הבעיה, לאמוד את חומרתה (בעיות נפשיות כרוכות אף הן בסכנת חיים), להגיש את העזרה הראשונה - ואם צריך, להפנות לעזרה מקצועית. לעתים אף חייבים להפנות את החולה לעזרה דחופה בשעות הלילה המאוחרות.

סימנים למשבר נפשי

הסימן הראשון והחשוב ביותר שאפשר לאתר הוא שינוי בהתנהגות. רוב האנשים הנתונים במשבר אינם מתנהגים כהרגלם, ובדרך כלל השינוי מהיר (בתוך ימים אחדים או בתוך כמה שבועות). כיצד מבחינים בשינוי? האדם מתנהג שלא כתמול שלשום, כלומר דפוס התנהגות קודם שלו נשבר ומשתנה בלא הכר (בחורה חברותית, "מלכת הכיתה", מסתגרת פתאום בחדרה ואינה יוצאת לפעילויות שנהגה להגיע אליהן ראשונה, או לוחם טוב מתרשל פתאום ונעשה רדום ומרוחק), או שדפוס התנהגות קודם שלו מחמיר (חייל שנטה להתבודד מסתגר בזמן האחרון ואינו מדבר עם איש, חבר הידוע כ"עצבני" החל בשבוע האחרון לצעוק ולהגיב בחריפות על כל פנייה אליו). שימו לב, לא כל "מצב רוח" והסתגרות בחדר הוא עילה להפניה לעזרה נפשית, ולא כל התפרצות כעס פירושה שלפנינו חולה. על השינוי להיות מכריע, ולא חד-פעמי כי אם מתמשך. ייתכן שיבוא לאחר אירוע כמו תאונה, נטישה של בת זוג או כישלון בקורס.

סימן נוסף למצבי משבר רבים הוא מצוקה. את המצוקה יכול להרגיש רק מי שנתון במשבר, ולא אף אחד אחר, ולכן על החובש לשאול את מי שנראה לו משונה אם הכול בסדר אצלו. יש לוודא שהשינוי בהתנהגות אינו מעיד על מצוקה, ולכן אל תחששו, אלא שאלו את מי שמדובר בו בצורה חברית וישירה אם הכול בסדר ("אתה לא נראה כמו שבדרך כלל רואים אותך אצלנו") - ואל תסתפקו בתשובה סתמית ("הכול בסדר, תעזוב אותי"). חברים או מפקדים ביחידה מזהים לעתים קרובות שחברם נתון במצוקה, והם מקור אמין למידע - שכן הם האנשים הקרובים לסובל ממנה. המצוקה יכולה להתבטא באי-שקט ובחוסר מנוחה, בעצב או בהפרעות שינה: החייל אינו מסוגל להירדם בלילה אף על פי שהוא עייף.

סימן שלישי למשבר נפשי: ירידה בתפקוד. על החייל המשרת בצבא למלא כל מיני משימות צבאיות קשות ומורכבות, אך גם להשתתף בפעילויות חברתיות למיניהן: שיחה פשוטה, משחק או עזרה לזולת - פעילויות שאינן כלולות בתפקידו הצבאי. בתנאי משבר תיפגענה הפעילות הצבאית והאישית כאחת: החייל מאחר תדיר ואינו מספיק לעשות את המוטל עליו (על אף שקודם לכן לא התקשה כלל במילוי משימותיו), וחלה שחיקה בתפקודו החברתי. הירידה בתפקוד עלולה להופיע בשלבים מאוחרים של משבר נפשי, היות שאנשים רבים מנסים להוסיף ולתפקד באורח תקין אף על פי שהם נתונים במצוקה. התפקוד הירוד מסוכן מאוד למי שנתון בו, אם הוא חייב להיות עירני ודרוך לפעולות מושלמות - כמו בלחימה או בנהיגה - ולכן הוא עלול להיפגע, גם אם לא רצה בכך מלכתחילה.

שינויים בהתנהגות, ביטויים למצוקה וירידה בתפקוד הם מסימניו של כמעט כל משבר נפשי. אתם החובשים חייבים להעריך את המצב, לדעת כי ישנה בעיה ולהפנות את הזקוק לעזרה מקצועית. בעיותיו אמנם ייפתרו (אם אפשר) רק בטיפולם של בעלי מקצוע המומחים לדבר, אך אין תחליף להערכה הראשונה של החובש.

כדי להעריך מה חומרת המצב הנפשי תוכלו להיעזר בסולם הערכה פשוט, הכולל את שלושת הסימנים שנמנו לעיל ומדרג אותם לפי עוצמתם מציון 0 ועד ציון 10.

הציון 0 מבחינת השינוי בהתנהגות פירושו כי אין כל שינוי בהתנהגות והאדם נוהג כהרגלו, ואילו הציון 10 מעיד על שינוי קיצוני ביותר באופיו ובהתנהגותו. הציון 10 בסולם המצוקה מציין אדם המפחד עד כדי שיתוק כל פעילות, מאשים את עצמו בלא הרף ונתון בדיכאון קשה (מובן כי הציון 0 כאן מעיד כי אין כל בעיה). מבחינת התפקוד, הציון 10 מבטא העדר כל פעילות עד כדי הזנחת היגיינה אישית ויחסי חברות בסיסיים (והציון 0 פירושו שאין כל בעיה בתפקוד).

אדם שקיבל ציון גבוה באחד הסולמות (הציון 6 ומעלה) או אדם שסובל מבעיה ניכרת (הציון 4 ומעלה) זקוק לעזרה מקצועית, ואילו אדם שדורג בין 8 ל-10 זקוק לעזרה מיידית. רצוי להתכונן למקרי אמת- תרגלו את עצמכם בתצפית על חברים בחיי היום-יום.

מצבי משבר


יש להכיר ולאבחן שלושה מצבי משבר: תגובת מצוקה בלחימה (תגובת קרב), דיכאון ומשברים פסיכוטיים ומשבר הסתגלות.

תגובת קרב היא תגובה נפשית קשה של אדם שחווה חוויות לחימה קשות. היות שהתגובה דומה במידת-מה לפגיעה גופנית (כמו התייבשות, פציעה או דמם), בשום אופן אין לאבחן תגובת קרב בלא בדיקה גופנית מדוקדקת.

חייל שלקה בתגובת קרב סובל מליקוי קשה בתפקוד: הוא אינו ממשיך לפעול כלוחם בשדה הקרב או כחייל ביחידה לוחמת. מצוקתו עשויה להיות גדולה או בינונית והשינוי בהתנהגותו ניכר. תגובת הקרב חלה לעתים אצל חיילים הסובלים ממילא מתשישות גופנית, חסך בשינה או מחוסר נוזלים בימות הקיץ.

תגובת המצוקה לקרב חולפת בתוך 24-48 שעות, ולכן הטיפול הראשוני הוא השהיה ביחידה הלוחמת, עידוד ותמיכה ומניעת חשיפה נוספת למצבי לחץ. כמו כן ישלהניח לחולה לישון ולמלא את החוסר בשעות שינה, ולהניח לו לשתות ולאכול. התמיכה הטובה ביותר שהוא יכול לקבל היא תמיכתם של חבריו לנשק, של הרופא ושל המפקד. בנפגע קרב יש לראות חבר שישל במסע מפרך, שישוב ויצטרף לחבריו לאחר שיקבל את התמיכה שהוא זקוק לה. חייל הסובל מתגובת קרב ונמצא ביחידה נחשב ללוחם, והרופא יקבע את רמת הפעילות שלו ואת החובות שעליו למלא.

נפגעי קרב רבים חשים צורך לספר את חוויותיהם ולפרוק את נטל מצוקתם, "לשפוך את הלב" לפני מישהו. אין צורך במיומנות מקצועית מיוחדת כדי להקשיב להם ולעודד אותם: החובש יקשיב לדברי נפגע הקרב ויגיב עליהם כפי שהוא מגיב על דברי כל חבר המספר לו את סיפורו. בתוך כך ירגיע את החולה וינסה להעריך את מצבו (בסולם של ציונים מ-0 עד 10), ולפי התוצאה ידווח לרופא - בעיקר אם חוויות החולה חריגות מאוד, ואם דבריו מעידים על בלבול ועל חוסר התמצאות, על האשמה עצמית ועל דימוי עצמי ירוד.

החלטה לפנות נפגע קרב מיחידתו לעורף נוגעת לסיכויי החלמתו, ולכן רק רופא או קצין בריאות הנפש יחליטו על כך: נמצא כי נפגעים שפונו התקשו להחלים, ואילו נפגעים שהושארו ביחידתם עם חבריהם- למרות הסכנה - שבו לחיים תקינים עד מהרה.

דיכאון ומשברים פסיכוטיים הם מצבים נפשיים קשים: החולה הנתון בדיכאון עלול לפגוע בעצמו, והחולה נתון במשבר פסיכוטי עלול לפתח מחשבות לא-מציאותיות, הזיות, בלבול וחשדנות רבה. כל סימני המשבר שתוארו לעיל ייתכנו גם כאן, אלא שהשינוי בהתנהגות הוא הבולט שבהם. יש לזכור כי הסימנים הללו מופיעים גם בהתייבשות וגם בשעת חשיפה לגזים רעילים, ולכן אין לאבחן אבחנות חד-משמעיות בלא בדיקה גופנית.

הסובל מדיכאון מתקשה להירדם ולישון, מזלזל בערך עצמו, שונא את עצמו וחושב שהוא לנטל על סביבתו. הדיכאון הוא מצב המסכן את חייו של השרוי בו, שכן ברגעים הקשים של המשבר החולה עלול להיות כה מיואש, עד שיאבד את עצמו לדעת. ואולם המשבר גם יכול לחלוף. אם חושדים במצב דיכאוני, יש לשאול את החולה אם הוא שרוי במצוקה, מה מצב הרוח הכללי שלו ואם הוא מתכוון לפגוע בעצמו. רוב המתאבדים מספרים או רומזים על כוונותיהם (אם יש להם למי לספר!), שכן לרוב הם מצפים שיניאו אותם מלעשות את המעשה. אם כוונות ההתאבדות ברורות, או אם אתם חושדים בכוונות החולה - פנו מיד לרופא.

משברי הסתגלות רווחים בעקבות שינויים מכריעים - כמו מעבר בין יחידות, פרידה מבן זוג או מבת זוג, כישלון במבחן או בקורס, הדחה או איום במאסר. לכאורה אלה מצבים שכל אחד מאתנו התמודד אתם, ואולם לעתים חייל אינו מצליח להיחלץ ממצב שכזה, והוא סובל ממצוקה קשה ביותר העלולה להסתיים בפגיעה עצמית. כאן יש לזכור כי הסיבה למשבר חשובה פחות מעוצמת התגובה, ולכן גם אם הסיבה נראית חסרת חשיבות, שימו לב לתגובות החולה.


תוכן עניינים