מצבי חוסר הכרה

מבוא

לחוסר ההכרה דרגות רבות - החל באותו אובדן הכרה נעים המוכר לכולנו, הלא הוא שינה ערבה, וכלה במצב של חוסר תגובה לכאב ולכל גירוי אחר, מצב הכרוך לעתים גם בהפסקת נשימה. יש להבחין בין חוסר הכרה זמני, החולף לאחר שהאדם מתעורר, ובין חוסר הכרה קבוע של חולה שאינו מגיב לשום גירוי שהוא ואין ניכרים בו כל סימני עירנות, מצב הקרוי תרדמת (Coma). על החובשים להבחין בין המצב הזמני (חבר נופל במסדר ביום חם ומאבד את הכרתו, אבל לאחר השכבה בתנוחה נכונה ולאחר עידוד הוא חוזר למשמרתו) ובין התרדמת (חבר נופל במסדר ביום חם, ולמרות כל הגירויים הוא איננו מגיב), וכן בין דרגות אחרות של חוסר הכרה. גם כאן נקבעו הגדרות לדרגות למיניהן, וזאת כדי ליצור שפה משותפת בין כל המטפלים.

נמנום או ישנוניות: אפשר להעיר את החולה בדיוק כמו שמעירים אותנו בבוקר. כאשר הוא מתעורר (סוף-סוף…), הוא חוזר להכרה מלאה ושום נזק עצבי או אחר לא ניכר בו.

סטופור: נדרש מאמץ ניכר ביותר להעיר את החולה. הוא יגיב אך ורק לצביטה או לגירוי כאב "עדין" אחר, יפקח עין תורנית, ימלמל משהו וישקע שוב במצבו הקודם.

תרדמת: אי אפשר להעיר את החולה, ואת דרגת חוסר ההכרה שלו יש לקבוע לפי סולם גלזגו, המבוסס על היענות לפקודות ועל תגובת השרירים (תגובה מוטורית).

ואולם לפני שניגש לבדוק את החולה, כדאי לדעת מה בעצם קרה לו, מהו סיפור המעשה (תולדות המחלה). הערכת מצבו מתחילה, כמובן, במבצע בלשי קטן אך חשוב. יש לשאול את מי שמלווה אותו מה קרה, מה סדר המאורעות ומה הוא יודע על החולה - ותשובותיו אולי יוכלו לעזור לנו:

א. - "מה קרה?"

- "ישבנו ושיחקנו פוקר. פתאום נפלו לו הקלפים מהיד, הוא עשה תנועות משונות בידיים וברגליים והפה התעוות. מאז הוא לא מגיב וישן חזק".

ב.- "מה קרה?"

- "ישבנו ושיחקנו שח, רמי אמר שהוא לא מרגיש טוב והלך לשכב במיטה, אחר כך אמר שכואב לו נורא הראש, לקח כדור ותכף הקיא, אחר כך אמר שכזה כאב ראש אף פעם לא היה לו, הוא כמעט בכה ואחר כך פתאום הוא נפל ומאז אי אפשר לדבר אתו".

הסיפור הראשון מתאר התקף התכווצויות שכבר חלף, ואילו הסיפור השני מעיד על דמם בחלל התת-עכבישי במוח, דמם פתאומי הגורם כאב ראש חזק ואחר כך מביא לידי אובדן ההכרה. חשוב אפוא לברר את השאלות הבאות: האם החולה נוטל תרופות? האם הוא נוטל תרופות לטיפול בסוכרת? האם אושפז בעבר? האם קיבל מכה בראש לפני זמן קצר? או אולי היה מעורב בתאונה בחודשים האחרונים? איך נמצא החולה, שוכב או אולי יושב לבדו בחדר? אולי השאיר מכתב הסבר או בקבוק עם תרופות? האם היה בחדר שנמצא בו ריח חריף של אלכוהול? אולי דלק בו תנור חימום? גם לתנוחה שנמצא בה החולה נודעת חשיבות רבה. שכיבה נינוחה היא סימן מעודד, ואילו שכיבה בתנוחות מוזרות מעידה על פגיעה חמורה יותר (החולה איבד הכרה לפתע ונפל במקום שעמד).

הסיבות לחוסר הכרה פתאומי רבות מאוד, ואת החשובות והשכיחות שבהן נלמד מיד. ואולם זכרו, ברגע שנקבעה האבחנה יש לפעול במהירות. המצב מסכן את החולה: דרכי האוויר נתונות בסכנה מוחשית כאשר האדם שרוי בלא הכרה, שכן הרפלקסים המגינים על הקנה מפני כניסת גוף זר (מזון וקיא) אינם פועלים (כפי שההכרה אינה פועלת), מתח השרירים המחזיק את הלסת במקומה אינו בנמצא והיא עלולה להישמט עם הלשון ולחסום את דרכי האוויר. הטיפול הראשוני בכל החולים חסרי ההכרה זהה - לפי העקרונות הידועים של ה-ABC.

• A- פתיחת דרכי האוויר (Airways)

• B- נשימה (Breathing)

• C- מחזור הדם (Circulation)

בעת ההעברה יש להשכיב את החולה ולוודא כי הוא אינו שוכב על חפץ חד, שמא ייפצע. אין להניח בקבוקי עירוי ומכשירים על גופו, שכן הוא אינו יכול להתריע על כאב ועל פציעה. זכרו לדווח על מצבו של החולה: ציינו מה גילו ומינו, מה תולדות המחלה, מה מצב ההכרה הנוכחי (ישנוני, סטופורוטי או דרגת ההכרה לפי סולם גלזגו), מה מצב הנשימה (נושם ספונטנית בקצב 12 נשימות לדקה או חלילה מונשם ידנית בעזרת מפוח), מה לחץ הדם וקצב הדופק, מה מועד ההגעה המשוער ואם נדרשת עזרה.

CT ראש תקין

תרדמת (קומה) שמקורה ברקמת המוח

אנחנו מסוגלים להוסיף למוחנו חוויות וידע, זכרונות טובים ורעים ואינפורמציה בכמות אדירה. כל אלה לא משנים כהוא-זה את הנפח המוגבל בקופסת הגולגולת הגרמית. אבל תאים ממאירים, דם הנוזל מכלי הדם שבתוך המוח, קריש ברקמת המוח עצמה, חדירת חידקים אלימים למוח לאחר פציעה או ניתוח וכן חבלה ישירה במוח - כל אלה מגבירים את הלחץ שבתוך הגולגולת, ולפיכך תאי המוח העדינים סובלים מבצקת. הדמיית רנטגן מסוגלת להראות את הפגיעה שחלה בתאי המוח בעקבות לחץ שכזה.

דמם ברקמת המוח

אם לא ישוחרר הלחץ בתרופות (לא תמיד הדבר אפשרי) או בניתוח (המנתח גם הוא אינו יכול להגיע לכל פינה ופינה במוח), הפגיעה עלולה להיות קטלנית.

לעתים חולה מאבד את ההכרה לפתע פתאום, כמו מנת ברק מהירה, ולכן כונתה התופעה בלשון הרפואה Stroke או שבץ מוחי (בפי המטפלים בחדרי המיון היא קרויה גם CVA, Cerbero Vescular Accident, פגיעה בכלי הדם במוח).

כלי הדם עלול להחסם בקריש (א.) או להקרע. התוצאה: שטף דם בתוך המוח וסכנה לרקמה כולה (ב.)

מהי הפגיעה? כלי דם במוח נחסם בקריש או נקרע מאליו, ודם חודר לרקמת המוח. בשני המקרים נפגעים אזורים במוח המשפיעים על התנהגות החולה, וייתכנו בלבול, שיתוק של מחצית אחת בגוף (המחצית הימנית או המחצית השמאלית), הפרעות בדיבור או חוסר יכולת לדבר (Aphasia): החולה מבין את הנאמר, אך הוא איננו יכול לבטא מלים או שהוא ממלמל הברות בלתי ברורות. היות שהוא מבין את מצבו, הוא מתוסכל מאוד ושרוי באי-שקט. סימנים נוספים: חוסר הבעה בפנים משום ששרירי הפנים אינם מופעלים, כאב ראש, התכווצויות, אישונים שאינם שווים בגודלם, ראייה מטושטשת, בחילה, הקאה, קושי בבליעה (לא לתת לשתות ולאכול בשום אופן!), אי-שליטה על הסוגרים, והביטוי הקשה ביותר - תרדמת.

על אף שאירוע מוחי פתאומי חל בעיקר במבוגרים בני למעלה משישים, הסובלים מיתר לחץ דם וממחלות אחרות, אין לשכוח כי דמם חריף ופתאומי במוח עלול לתקוף גם צעירים.
צעירים המשתמשים בסמים מועדים ללקות באירועי מוח חריפים!

הטיפול הראשוני בחולה שכזה תלוי במידת ההכרה שלו. במחוסר הכרה הנתון בתרדמת- יש לנקוט את כל האמצעים כדי לפתוח ולהגן על דרכי האוויר שלו, ואחר כך להשכיבו כראוי, לפנותו ולדווח לדרגי הרפואה הבאים על מצבו.

אם החולה שרוי בהכרה, יש להרגיעו ולהסביר לו את מצבו. כך יצטמצמו החרדה והמתח, לחץ הדם ירד ויימנע עוד נזק לכלי הדם שבמוח. הרגיעו את החולה, והסבירו לו כי אתם מבינים אותו היטב: "יש לך הפרעה קלה בדיבור וזה יחלוף, אנחנו מבינים אותך ונעזור לך, קצת סבלנות...". אם יש ברשותכם חמצן, העשירו את האוויר שהחולה שואף.

כסו את החולה בשמיכה והעבירו אותו בתנוחת ישיבה נוחה. דברו אליו לאט-לאט ובבירור, ואל תניחו אותו לבדו. את הגף המשותקת רצוי לקבע בקשירה לגוף; אין צורך בסד.

פרכוסים

פרכוסים (Seizures) הם אחד הביטויים הקשים של פגיעה מוחית מכל סוג שהוא. התופעה מפחידה את הרואה אותה לראשונה, ויש לזכור כי בעבר הלא רחוק כל כך נידו את הסובלים מהתכווצויות, הם היו מוסתרים בבתיהם ואות קלון היה מוטל על משפחה שאחד מבניה סבל מהן. כיום, עם הבנת חלק מהתהליכים הגורמים לתופעה ועם התפתחות אפשרויות השליטה והטיפול בה, מרבית החולים מנהלים אורח חיים תקין.

ההולכה העצבית שבמוח מבוססת על זרמי חשמל המועברים מנקודה לנקודה בצורה מתואמת. גם אם ההסבר רחוק מהמציאות, יש בו כדי לעזור לנו להבין את תופעת ההתכווצויות: כל עוד "רשת החשמל" שבמוח פועלת כתקנה, אין "הפסקות חשמל" ואנו מתפקדים היטב, שכן פעולת השרירים מתואמת יפה. אנו חשים את הריח העולה מפרחי הבר ואנו מסוגלים לבטא את עצמנו. הזיכרון מאפשר לנו לחייג מספר טלפון ולהכיר בני אדם. אבל אם מסיבה כלשהי חלה תקלה ב"רשת החשמל" (והתקלה יכולה לנבוע מרסיסי עצם שבורה של הגולגולת שחדרו לרקמת מוח, מאירוע מוחי פתאומי או מסיבות אחרות), משתחרר זרם בלתי מבוקר של חשמל במוח, ולפיכך החולה עלול להרגיש שחלים שינויים בתפיסה החושית שלו, "משהו" ממשמש ובא (לא מוסבר לחלוטין), ואף להריח ריח לא נעים ולא מובן. אבל התופעה הבולטת ביותר היא תנועות שרירים בלתי נשלטות, היכולות להתחיל בחלק אחד של הגוף ולנוע אל חלקים אחרים. בדרך כלל הפנים והידיים מתעוותים קשות, אבל אם החולה שוכב, כל גופו עלול לנוע בפראות. זכרו, התופעה היא ביטוי להפרעה בתפקוד המוח.

פרכוסים עלולים לתקוף את החולה בגלל נזק ברקמת המוח עצמה (גידול, טראומה, דמם), אך גם בגלל ירידה ברמת הסוכר בדם, תגובה לחוסר חמצן, הרעלות, זיהומים, סיבוך של רעלת ההריון (Eclampsia) ומחלת האפילפסיה ("מחלת הנפילה") - או שלא נמצא להם כל הסבר.

החובש חייב להכיר את התופעה, לדעת לתאר אותה על פי סדר מסוים ולדווח בהתאם. אין כל ספק כי התקף פרכוסים שנצפה ותועד כראוי יקדם את הטיפול ואת האבחנה בבית החולים.

עוויתות מסוג Grand Mal (התקף גדול) הן הביטוי הקשה של הפרכוסים: החולה מפסיק פתאום את כל פעילותו ונופל (ומכאן השם "מחלת הנפילה"), שריריו מתקשים, הוא מטיל שתן ספונטנית - ומיד לאחר מכן שריריו מתחילים לנוע במהירות רבה. התקף הפרכוסים נמשך דקות אחדות ובסיומו החולה רפוי לחלוטין, מבולבל ואינו זוכר כלל את מה שאירע לו זה עתה. הוא אינו מבין למה ראשו ושריריו כואבים.

התקף אפילפסיה: שרירי הגוף מתכווצים, הגוף מכחיל וקצף נפלט מן הפה

סוג ההתקף הזה הוא הדרמטי ביותר, ובגללו תיקראו בדרך כלל לעזרה. אבל היות שהוא חולף מהר, לא תגיעו אל החולה אלא לאחר שפסקו העוויתות. עם זה, סימנים של הטלת שתן, לשון נשוכה (שרירי הלסת מתכווצים ובתוך כך החולה נושך את לשונו), כאבי שרירים ובלבול רב יעידו על מה שהתרחש.

התקפים של עוויתות קלות יותר נקראים Petit Mal (התקף קטן): השרירים אמנם אינם מתכווצים, אך החולה נראה מנותק מן המציאות במשך שניות מספר. התופעה ניכרת בדרך כלל בילדים. הילד בוהה פתאום בחלל ועפעפיו נעים במהירות, ואחר כך הוא אינו מודע למה שקרה. התקפים מסוג זה אינם בגדר מצבי חירום, אך מובן שיש לדווח עליהם לרופא ולטפל בילד טיפול סדיר.

התקף ממוקם של פרכוסים תוקף את החולה בצד אחד של הגוף, ואחר כך הוא עלול לעבור לצד האחר. אם אתם עדים לפרכוסים, שימו לב באיזה צד התחילההתקף ולאיזה צד עבר, והרופא יוכל להיעזר בכם כדי לקבוע אבחנה מדויקת. בהתקף ממוקם יש משום סכנה לחולה, מפני שהוא עלול להתפתח מהר להתקף מסוג Grand Mal.

כדאי להכיר עוד מצב, השונה לחלוטין מהעוויתות שתיארנו כאן, ובו ההפרעה בזרימת החשמל במוח אינה משפיעה על השרירים, אלא על ההתנהגות. החולה נתקף בפרץ זעם פתאומי, או שהוא מתנהג שלא כהרגלו. לפני שההתקף מתחיל, יחוש החולה טעם מתכתי מוזר בפיו או יריח ריחות לא נעימים או ירגיש שצרה כלשהי ממשמשת ובאה - וכל ההרגשות המוזרות נקראות Aura ומעידות על התקף אפילפטי. כאן יזכור החולה את כל מה שעבר עליו.

המצב המסוכן ביותר הוא התקף קשה וממושך של Grand Mal, שאין בו הפוגה בין גל עוויתות אחד למשנהו והחולה אינו חוזר להכרתו. אם אין מטפלים בחולה מיד, הוא עלול למות - ושיעורי התמותה במקרים שכאלה גבוהים. הטיפול הראשוני שיציל את חייו הוא, כמובן, שמירה על דרכי האוויר ופינוי דחוף תוך דיווח מתאים.

הטיפול בחולה הנתון בהתקף פרכוסים

בכל מקרה שאתם נקראים אל חולה הנתון בהתקף פרכוסים, עליכם לשאול את הסובבים אותו כמה שאלות - בין שהוא מוסיף להתכווץ ובין שההתקף שכך: האם זה ההתקף הראשון? האם החולה מקבל תרופות מסוימות לשליטה בהתקפים? האם הוא סובל ממחלות נוספות? האם נחבל בראשו בזמן האחרון? מה חום גופו? האם חש תחושות מוזרות בשעה האחרונה (ריח לא נעים או טעם מוזר בפה)?

תחילה יש לוודא שהחולה לא יפגע בגופו שלו. סלקו רהיטים או חפצים אחרים הנמצאים בקרבתו, אך אל תאחזובו חזק בשום פנים ואופן אם הוא נתון בהתקף. אין להחדיר לפיו מכשירים - לא כדי לפתוח את הפה ולא כדי למנוע אותו מלנשוך את הלשון: הדבר אינו דומה אלא לניסיון לעצור את גלגליה של מכונית נוסעת בעזרת פד סטרילי. אם יש ברשותכם חמצן, חובה להעשיר את האוויר שהחולה שואף ב-100% חמצן, שכן השרירים המתכווצים צורכים כמות עצומה של חמצן.

לאחר שוך ההתקף הרגיעו את החולה, הסבירו לו מה קרה והעבירו אותו לבית החולים. מסרו לרופא את כל הפרטים הנוגעים להתקף הפרכוסים. בחולים שכאלה מטפלים בעיקר בתרופות, ועליהם ליטול אותן במשך פרק זמן ארוך, לפי תוצאות הבדיקות התקופתיות שלהם. לעתים אין החולה נוטל את התרופות בשל שכחה או הזנחה, וזו אחת הסיבות להתפרצות של התקף עוויתות. זכרו אפוא לשאול תמיד, אם החולה מטופל בתרופות ואם נטל אותן.

סיבות לחוסר הכרה עמוק (תרדמת)

תרדמת שמקורה ברקמת המוח עצמה

• דמם תוך מוחי

• גידול ממאיר או שפיר

• מורסה

• חבלה בראש ונזק לרקמת המוח

• התקף אפילפסיה

תרדמת שמקורה אינו במוח

• ירידה מסוכנת ברמות החמצן בדם

• ירידה ניכרת ברמת הסוכר בדם

• הרעלות מתרופות ומסמים

• הרעלת אלכוהול

• זיהום חריף של קרומי המוח

• עליית יתר של לחץ הדם

• ירידה קשה בתפקוד התקין של הכלייה והכבד

• הפרעות קשות במאזן הנוזלים בגוף

• מחלות נפש

סוכרת

הסוכרת פוגעת באנשים רבים. הבעיה העיקרית היא חוסר בהורמון אינסולין, המופרש מן הלבלב (Pancreas), או פעילות נמוכה מאוד של ההורמון. אנו זקוקים לכ-180 גרם סוכר ליום כדי לספק די אנרגיה למוח ולרקמות אחרות בגוף, כלומר כדי לפעול ולעבוד כרגיל, ואת הכמות הזאת של הגלוקוז אנו צורכים במזון שאנו אוכלים (כפית סוכר הממתיקה את כוס הקפה שלנו משקלה כ-6 גרם). תצרוכת רבה של סוכר (הנמצא בגלידה, בשוקולד ובשאר ממתקים) עלולה להביא לידי עלייה חדה ברמת הסוכר בדם ולגרום נזק, אך גם ירידה ברמת סוכר הדם יש בה כדי להזיק.

האינסולין מופרש כשרמת הסוכר בדם עולה, כדי שהגלוקוז יוכל להיקלט בתאי הגוף או להיאגר בכבד. התאים אינם יכולים לנצל את הגלוקוז בלא האינסולין: הם שרויים בסביבה "מתוקה" מאוד, אבל הם אינם נהנים כלל מהסוכר. האינסולין צריך "לפתוח" את דלתות התא כדי שהסוכר יחדור פנימה. עודפי הסוכר שלא נקלט יתגלגלו בסופו של דבר בשומן, והוא ייאגר בגוף ויתבטא בהשמנה ובהגדלת נפח הבטן - ואף ישקע בדפנות כלי הדם ויזיק להם.

חולי הסוכרת מטופלים אצל רופאי משפחה, הקובעים לאחר בדיקות חוזרות ונשנות מהי המנה האופטימלית של האינסולין שעל החולה להזריק לעצמו מדי יום (ובה בעת להקפיד על דיאטה מתאימה). אם מנת אינסולין מסוימת מביאה לידי כך שרמת הסוכר בדמו של החולה תקינה, החולה מאוזן.

קבוצה אחרת של חולי סוכרת אינה תלויה באינסולין. הלבלב של החולים האלה מפריש כמות קטנה של ההורמון שאין בה די, ולפיכך אין הם מזריקים לעצמם אינסולין, אלא נוטלים תרופות אחרות הגורמות ללבלב להפריש את ההורמון החיוני.

חולי הסוכרת מן הסוג הראשון מתגלים בגיל צעיר מאוד, והם מקבלים זריקות אינסולין כל ימי חייהם, ואילו החולים שאינם זקוקים לאינסולין הם בדרך כלל מבוגרים. כל עוד החולה מאוזן, הוא מטופל אצל רופא המשפחה שלו וממשיך באורח חייו הרגיל. אבל... כמה מצבי חירום מחייבים התערבות מהירה, מאחר שהחולה מאבד במהירות את הכרתו. שני מצבי החירום העיקריים הם יתר סוכר בדם (Hyperglycemia) וירידה חריפה ברמת הסוכר בדם (Hypoglycemia).

יתר סוכר הדם וירידה חריפה ברמת הסוכר בדם

כשאין אינסולין בדם, או כשרמתו נמוכה מאוד, לא רק שרמת הסוכר בדם עולה, אלא שגם לתאים חסר סוכר. התאים ישיגו להם מקור אנרגיה חלופי (אם כי לא יעיל כל כך), הלא הוא השומן שבגוף, אבל בתוך תהליך פירוק השומן נוצרים בגוף חומרי רעל, פשוטו כמשמעו. הרעל הוא חומר דמוי אצטון, ולכן לפעמים נודף ריח של אצטון מפיהם של חולי סוכרת הנתונים בחוסר הכרה. כשמצטברים חומרי הרעל בדם, הוא נעשה חומצי מאוד. החולה מנסה לשתות הרבה ומטיל שתן בכמויות אדירות, ולבסוף אין הוא מסוגל להתגבר על המצב: רמת הגלוקוז במוח נמוכה כל כך, שנגרמת הפרעה חמורה בתפקוד המוח והחולה מאבד את ההכרה, ואף מגיע במהרה למצב של תרדמת. לפני כן יתלונן על יובש בפה, על צמא, על הטלת שתן בכמות רבה, על כאבי בטן ועל הקאה, על חולשה - ורק אחר כך ייראו סימנים לפגיעה במערכת העצבים המרכזית.

החולה נושם נשימות מהירות ושטחיות, הוא "רעב לאוויר", הדופק שלו חלש ומהיר, עורו יבש אך חם, עיניו שקועות, וריח המזכיר אצטון נודף מפיו (אפשר לזכור בקלות את הסימנים אם מבינים את המנגנון: החולה יבש בשל הטלת שתן מרובה. בגלל היובש ניכרים בו סימנים קלים של הלם. האצטון וחומרים אחרים המצטברים בדם עושים אותו לחומצי ומשפיעים על הנשימה,הנעשית מהירה ביותר). שימו לב, המחלה עלולה לתקוף ילדים צעירים לפתע פתאום, והעדות הראשונה לה היא אובדן הכרה פתאומי הכרוך ברמת סוכר גבוהה מאוד בדם.

לפני שניגש לדרך ונטפל בדחיפות בחולה, נבחין בין שני מצבי החירום - בין יתר סוכר בדם ("היפר", מהיפרגליקמיה) ובין חסר סוכר בדם ("היפו", מהיפוגליקמיה).

חסר סוכר בדם (היפוגליקמיה)	יתר סוכר בדם (היפרגליקמיה)
החולה קיבל אינסולין רב מדי	החולה לא קיבל את מנת האנסולין שלו
החולה לא אכל די סוכר	החולה אכל סוכר רב מדי
החולה התאמץ וניצל את כל הסוכר	החולה לקה בזיהום או במחלה קשה אחרת
החולה הקיא לאחר שאכל
סימנים	סימנים
תופעות באות בבת אחת, תוך דקות	הסימנים מתפתחים בתוך ימים, לאט לאט
התעלפות עד תרדמת	אי שקט, סטופור ואחר כך תרדמת
לחץ דם תקין	סימני הלם, דופק מהיר בלחץ דם נמוך
עור קר ומזיע	עור חם ויבש
אין ריח מיוחד מהפה	ריח אצטון
טיפול	טיפול
אם החולה בהכרה, לתת לו סוכריה או כפית סוכר. אם החולה אינו בהכרה, יזריק לו רופא גלוקוז לוריד. אין להחדיר שום תרופה לפה!	אם החולה אינו בהכרה יש להחיות אותו ולשמור על דרכי האוויר שלו

חשוב להבחין בין המצבים כדי לטפל בחולה. די לשאול אותו אם הוא מקבל תרופות - והאבחנה די ברורה. רוב החולים מכירים את הסימנים המבשרים, ורבים אחרים היודעים שאפשר שיאבדו את ההכרה נושאים על ידם צמיד ובו פרטים על מחלתם ועל הטיפול הנחוץ. מקצתם אף נושאים עמם תמיד ממתק לטיפול מהיר במצבי חירום.

רופא (וגם אחות או חובש) יכולים להבחין במהירות רבה בין שני המצבים, אם הם בודקים את רמת הסוכר בדמו של החולה. מניחים טיפת דם מקצה אצבעו של החולה על המקלון המיועד לכך, המצופה בחומר כימי. לאחר דקה אחת בדיוק (יש למדוד את הזמן) שוטפים במים ומשווים ללוח הצבעים הנמצא על בקבוקון המקלונים. צבע כחלחל בהיר ביותר מעיד חד-משמעית על היפוגליקמיה. מקצת החולים מחזיקים בביתם מכשיר אלקטרוני קטן הקורא את רמת הסוכר בדם, לאחר שתוקעים את קצה המקלון בתוך השקע המתאים.

אם החולה בהכרה, תנו לו סוכר. להזיק אי אפשר, והתועלת ודאית (הנזק לחולה בהיפרגליקמיה מזערי, ואילו התועלת לחולה בהיפוגליקמיה מיידית). הזרקת גלוקוז לחולה בחסר סוכר בדם היא מן התופעות הדרמטיות ביותר ברפואה, שכן בזמן ההזרקה החולה עובר ממצב של תרדמת למצב של הכרה מלאה. לאחר שחזר החולה להכרה יש להעבירו להמשך טיפול בבית החולים ולהשגחה רפואית.

הרופא יברר מדוע ירדה רמת הסוכר בדם, ואם גרמו לכך זיהום חריף או מחלה אחרת. רק לאחר שתאוזן רמת הסוכר בדמו של החולה, ישוחרר מבית החולים.

הרעלה מתרופות ומסמים

מצבים של חוסר הכרה חלים גם במקרים של הרעלה חריפה ממינון יתר של תרופות, אלכוהול או סמים, מחשיפה לגזים או משימוש בלתי זהיר בחומרי הדברה וניקוי. בליעה של חומר מאכל, למשל, גורמת כאבים בלוע ומזיקה לו קשות, ואילו חשיפה לחומרי הדברה באה לידי ביטוי בשלב הראשון בהפרשה מרובה של רוק ובפרכוסים. על השפעות החשיפה לגזים רעילים ולחומרי לחימה כימיים ראה "חומרי לחימה כימיים".

כדי לאבחן שהחולה חסר ההכרה שהגעתם אליו הורעל, יש לשמוע את נסיבות הפגיעה ולשחזר את תולדות המחלה: האם החזיק גלולות שינה רבות ליד מיטתו? האם נודף ממנו ריח חריף של אלכוהול? האם יש ריח חריף של גז בחדר? עליכם לשאול אפוא את השאלות הנכונות, המעוררות את זכרונם של הסובבים את החולה: "כן, בעצם נכון, הוא קיבל תרופה והחזיק אותה בקופסה קטנה. טוב שהזכרת לי, ליד המיטה מצאתי בקבוק קטן, אולי זה שייך?!".

לאחר העלאת החשד יש לנקוט כמה אמצעי זהירות בסיסיים: יש לראות את החולה כאילו החומר הרעיל עדיין על גופו, ולכן להיזהר ולא לגעת בו שמא תורעלו גם אתם - קרוב לוודאי שלא הרעלה חריפה, אבל אין שום סיבה לחוש ברע לאחר שמטפלים בחולה מורעל. הפרשות החולה עלולות להיות רעילות (קיא, נוזלים המופרשים לאחר שטיפת קיבה). גזים רעילים הנמצאים בחדר סגור שהחולה שוהה בו עלולים גם הם לסכן את המחלצים, ולפיכך יש להוציא את החולה מן החדר ולהעבירו למקום מאוורר. גם בעת ההעברה אל בית החולים חובה לפתוח את חלונות האמבולנס כדי שתימצאו בסביבה מאווררת היטב.

הגשת העזרה מבוססת על כלל חשוב ביותר: יש לטפל בחולה ולא ברעל. אם מתעורר חשד שהחולה מורעל, פתחו את דרכי האוויר שלו והנשימו אותו. אם תמצאו לידו גלולות, בקבוקי משקה או חומרי חיטוי וניקוי, עטפו אותם וקחו גם אותם אל בית החולים.

גם בבית החולים עצמו נוטים לטפל בסימני המחלה החריפה של החולה, ולא לנטרל את הרעל עצמו. לכן שומרים על דרכי האוויר שלו פתוחות, תומכים במערכת הנשימה שלו (חמצן והנשמה מלאכותית) ועוזרים לפעילות התקינה של לבו בנוזלים ובתרופות. היות שמגוון הרעלים, התרופות, הסמים וחומרי הניקוי וההדברה רב ועצום, אי אפשר לזכור את כל המלצות הטיפול בכל רעל ורעל. המידע הרב על הרעלים אצור במרכזי מידע ממוחשבים או במרכז המידע להרעלות בישראל, השוכן בבית החולים רמב"ם שבחיפה (מספר הטלפון שם הוא 8529205-04 ואפשר להשיגו גם במוקדי מד"א ובספרי טלפון). המרכז מספק מידע במשך 24 שעות ביממה, אך אין להתקשר אליו מביתו של החולה לפני שננקטו הפעולות הדרושות להחייאת לב-ריאות ולפני שהורחק החולה ממקור הרעל.

מחלות אחרות המביאות לידי חוסר הכרה

מחלות נוספות המביאות את החולה לידי חוסר הכרה מוכרות לרופא בבית החולים. חולים הסובלים ממחלת כבד קשה עלולים לאבד את הכרתם מחמת הצטברות רעל אמוניה בגופם. מחלות כליה או הזרמה בלתי מבוקרת של נוזלים לגוף עלולות לשנות את מאזן הנוזלים, להביא לידי הצטברות נוזלים בתאי המוח ומכאן - לידי חוסר הכרה. ולבסוף, גם מחלות נפש עלולות לבוא לידי ביטוי בחוסר הכרה.

הדמייה מגנטית (MRI): חלקי
המוח, השדרה, הלוע והלשון

---

תוכן עניינים