סעד חיים בסיסי

דום נשימה

אם החולה סובל מדום נשימה ראשוני, כלומר בלא כל מחלה או אירוע דומה בעבר, לבו וריאותיו מסוגלים לפעול במשך דקות מספר, וחמצן ימשיך להגיע אל מוחו ואל שאר האיברים החיוניים. לחולים במצב כזה יש לרוב דופק. כל מיני גורמים עלולים להביא לידי דום נשימה, ובכללם טביעה, שבץ מוחי, חסימה של דרכי האוויר בגוף זר, שאיפת עשן, דלקת של מכסה הגרון (Epiglottis), מינון יתר של סמים, מכת חשמל, חנק, אוטם בשריר הלב, ותרדמת (Coma). פתיחת דרכי האוויר והנשמה במצב של דום נשימה יצילו את חייו של החולה. טיפול מהיר בחולים חסרי נשימה או בחולים הסובלים מחסימה בדרכי האוויר יכול למנוע דום לב.

דום לב

אם החולה נתקף תחילה בדום לב, מחזור הדם שלו נעצר והחמצן אינו מגיע אל האיברים החיוניים בגופו. ייתכן שינשום כמה נשימות בודדות, כבדות ומאומצות שאינן יעילות, ואחר כך נשימות סופניות (Agonal Respirations), שגם בהן אין תועלת. לעתים דום לב כרוך גם בהפרעות קצב קשות שניתן לאבחנן בעזרת אלקטרוקרדיוגרם - פרפור חדרים, טכיקרדיה חדרית או אף הפסקה מוחלטת של הפעילות (קו ישר בא.ק.ג.).

סדר הפעולות בסעד החיים הבסיסי

שלבי הבדיקה חיוניים וכוללים התרשמות רציפה ממצב החולה, ולכן אין לדלג על הסדר הנכון (תנוחה, פתיחת דרכי האוויר, הנשמות או עיסויים). כל אחד משלבי ה-ABC מתחיל בבדיקה: אבחנה שאין תגובה, אבחנה שאין נשימה ואבחנה שאין דופק. מיד לאחר שמאבחנים שהחולה אינו מגיב, יש להפעיל את מערכת שירותי החירום.

ביצוע

המטפל יתמקם לצד החולה, ישלול במהירות פציעה ויאבחן אם החולה מגיב. לשם כך עליו לטפוח עליו קלות או לנענעו בעדינות, ולפנות אליו בקול: "אתה בסדר?". אם החולה סובל מפגיעה חבלתית באזור הראש או הצוואר, או שחושדים שהוא פגוע טראומה, אין לטלטלו - אלא אם כן הנפגע נמצא במקום המסכן את חייו (כמו במקום דליקה, למשל). הזזה לא מבוקרת עלולה לשתק נפגעים הסובלים מפגיעה צווארית.

חייגו 101 וצרו קשר עם המוקד האזורי. מסרו באופן רגוע וברור את הפרטים הבאים, בדיוק על הסדר הזה: מקום האירוע, מספר הטלפון שחייגתם ממנו, פרטי האירוע: התקף לב, תאונת דרכים וכיו"ב, מצב החולה, טיב הטיפול שהחולה מקבל בזמן השיחה - וכל פרט מידע אחר שתבקשו למסור. המתקשר ינתק אחרון את הטלפון כדי לוודא שאין לתורן המוקד שאלות נוספות.

A דרכי האוויר (Airways)

את פעולות ההחייאה רצוי לעשות בידיים מוגנות בכפפות, ואת ההנשמה - דרך אמצעי מיגון כלשהו, שאם לא כן אתם עלולים להינזק (לאו דווקא בתסמונת הכשל החיסוני הנרכש, AIDS).

יש לאבחן אם חולה שאינו מגיב לקריאת שמו ולגירוי מכאיב אכן נושם. עם זאת, במקרים רבים אין לפתוח תחילה את דרכי האוויר, כדי שתוצאת הבדיקה לא ישובשו. השכיבו את החולה פרקדן על משטח קשה ויציב כדי שפעולות ההחייאה תהיינה יעילות. אם החולה שוכב כשפניו כלפי קרקע, הפכו אותו כך שראשו בקו אחד עם כתפיו ועם גופו וידיו מיושרות לצד גופו. עתה הוא וכן להחייאה. המחייה ישב לצד החולה, כך שיוכל להנשימו ולעסותו.

אין מבצעים החייאה כאשר החולה שוכב על הצד או על בטנו.

בהעדר מתח שרירים מספק עלולים הלשון ומכסה הגרון לחסום את הלוע. צניחת הלסת תחתונה (ועמה הלשון) היא הגורם השכיח לחסימת דרכי האוויר בחסרי הכרה. אם מושכים את לסת קדימה, הלשון מתרוממת היות שהיא מחוברת ללסת התחתונה, ודרכי האוויר נפתחות. הלשון, מכסה הגרון או שניהם גם יחד עלולים לחסום את דרכי האוויר בגלל תת-לחץ, אם מנסים נשום ויוצרים שסתום חד-כיווני, המונע את האוויר מלהיכנס לקנה.

אם אין עדות לפגיעה חבלתית באזור הראש או הצוואר, יפעיל המטפל את שיטת מצח-סנטר כדי לפתוח את דרכי האוויר. אם נראים הפרשות או גוף זר בחלל הפה, יש לסלקם בלא לבטל זמן: הפרשות נוזליות ונוזליות-למחצה יש למחות באצבעות המוגנות בכפפה או בפיסת בד.

שיטת מצח-סנטר (Chin Lift Maneuver-Head Tilt): הניחו יד אחת עלמצח החולה והפעילו כוח מתון כדי להטות את ראשו אחורה. בו בזמן הניחו את אצבעות היד השנייה תחת האזור הגרמי של הלסת התחתונה (בקרבת הסנטר) והרימו אותה, כך שהלסת תידחף קדימה והשיניים כמעט יפגשו. אין ללחוץ באצבעות יד זו על האזור הרך המצוי תחת הסנטר, שמא ייחסמו דרכי האוויר. אם לחולה יש שיניים תותבות והן רופפות, הוציאו אותן מפיו (נא לשמור אותן, החולה יזדקק להן אחר כך...).

שיטת דחיפת הלסת (Jaw Thrust Maneuver): לעתים אין זה מספיק להטות את הראש כדי לפתוח את דרכי האוויר ויש הכרח להרים את הלסת התחתונה ולהביאה קדימה ולמעלה. הניחו את מרפקיכם על המשטח שהחולה שוכב עליו. אחזו בזוויות הלסת של החולה, כל אחת ביד אחת, דחפו את הלסת קדימה והרימו אותה מתוך הטיית הראש לאחור.

שיטת דחיפת הלסת בלא הטיית הראש (Jaw Thrust Without Head Tilt): זאת הדרך הבטוחה לפתיחת דרכי האוויר של נפגע החשוד בפגיעה צווארית, כיוון שאין מטים כאן את צווארו. תמכו בזהירות בראש הנפגע - ואל תטו אותו, לא לאחור ולא לצדדים. אם אי אפשר לפתוח את דרכי האוויר בדחיפת הלסת בלבד, יש להטות מעט את הראש לאחור. כדי לקנות מיומנות בדרכי פתיחת דרכי האוויר יש להתאמן על מודלים ובובות אשר מדגימים היטב את הנושא.

B נשימה (Breathing)

הניחו את אוזנכם מעל פיו של הנפגע ומעל אפו תוך שמירה על דרכי אוויר פתוחות, ובדקו אם קיימת נשימה עצמונית או שהחולה אינו נושם כלל. בינתיים הביטו על בית החזה של החולה ובדקו אם הוא עולה ויורד, וכן נסו לחוש בזרימת אוויר. אם בית החזה אינו עולה ואינו יורד ואין נפלט אוויר, החולה אינו נושם. משך הבדיקה שלוש עד חמש שניות.

זכרו, אפשר שתבחינו שהחולה מתאמץ לנשום, אך דרכי האוויר שלו עלולות להיות חסומות. לפיכך הבעיה יכולה להיפתר בפתיחת דרכי האוויר.

הנשמה מפה לפה: שיטה מהירה ויעילה לספק לחולה חמצן. האוויר הנשוף מכיל כמות חמצן המספיקה לצורכי החולה. תמכו במצח החולה ואטמו את נחיריו בעדינות בעזרת האצבע והאגודל. שמרו על דרכי אוויר פתוחות בשיטת מצח-סנטר. כך תימנע בריחת אוויר דרך נחיריו. שאפו עמוקות, אטמו את שפתי החולה בעזרת שפתיכם והנשימו שתי הנשמות פתיחה ראשונות ובאיטיות. המשיכו להנשים בקצב של כ-10 עד 12 הנשמות לדקה (1.5 עד 2 שניות לכל הנשמה).

נפח כל הנשמה צריך לאפשר עלייה מספקת של בית החזה (בין 800 ל-1,000 סמ"ק למבוגר). לפיכך שאפו אוויר מלוא ריאותיכם לאחר כל נשיפה. ודאו שבית החזה של החולה אכן מתרומם עם כל הנשמה ושימו לב אם נפלט אוויר מריאותיו. אם תקפידו על משך נכון של ההנשמות, יתרומם בית החזה של החולה דיו והסיכוי שקיבתו תתנפח יפחת. לחץ הנשמה מוגזם והנשמות מהירות מדי עלולים ליצור לחץ גבוה בלוע, ואוויר ייכנס לוושט ולאלקנה.

ודאו שראשו של החולה מקובע, ואל תזיזו אותו בזמן נשיפת האוויר, שכן הסיבה השכיחה לכישלון של הנשמה היא תנוחה לא נכונה של הראש. אם הראש מקובע ואף על פי כן אי אפשר להנשים, יש לחשוד שדרכי האוויר חסומות בגוף זר ולפעול בהתאם.

הנשמה מפה לאף: בחולים מסוימים שיטה זו יעילה יותר מהנשמה מפה לפה. יש להנשים בשיטה זו, אם אי אפשר להנשים את החולה דרך פיו או אם אי אפשר לפתוח את פיו בגלל כיווץ עוויתי של שרירי הלסת (Trismus).

הניחו יד אחת על מצחו של החולה והטו את ראשו, ובה בעת הרימו את הלסת התחתונה שלו בידכם האחרת, כמו בשיטת מצח-סנטר, וסגרו את פיו. שאפו עמוקות, ונשפו אל תוך נחירי החולה. לאחר מכן שחררו את שפתיכם והניחו לחולה לפלוט את האוויר, מהאף ומהפה, באופן פסיבי.

הנשמה מפה לסטומה: לחולים שעברו ניתוח לכריתת הגרון (Laryngectomy) יש פתח קבוע בקנה הנשימה (סטומה), המחבר אותו ישירות אל קדמת בסיס הצוואר. כאשר צריך להנשים חולה שכזה, יש להנשימו הנשמה ישירה מפה לסטומה. אטמו את הסטומה בשפתיכם ונשפו לתוכה עד שבית החזה יתרומם. האוויר יצא באופן פסיבי עם הפסקת ההנשמה. כאשר הפתח (הסטומה) במקומו, קל מאוד להנשים.

בזמן הנשמה מפה לפה יש לנקוט אמצעי הגנה. אמצעים רבים קיימים בשוק, ואולם רק קצתם נבדקו ביסודיות. שני סוגים עיקריים של אמצעי הגנה מוכרים: מסכות ומגיני פנים. רוב המסכות מצוידות בשסתום חד-כיווני, המונע את האוויר שנשף החולה מלחדור אל תוך פיו של המנשים.

לעומת זאת, למגיני פנים רבים אין שסתום נפרד לפליטת אוויר, והאוויר שהחולה נושף דולף מהצדדים. הנשמה יעילה ובטוחה לחולה ולמציל החיים נעשית היום בעזרת מסכת הכיס הפשוטה ורצוי שהיא תהא בהשג יד (במכונית, בתיק האישי,…).

הוראות להנשמה נכונה: יש להנשים שתי הנשמות ראשונות איטיות (משך כל הנשמה כ-1.5 עד 2 שניות), כדי שהאוויר יוכל להיפלט בין הנשמה להנשמה ולא יחדור לוושט, וכדי שהקיבה של החולה לא תתנפח. בדרך זו פותחים את דרכי האוויר שייתכן ועברו תמט. קצב ההנשמה האידיאלי הוא 10 עד 12 הנשמות לדקה: בהחייאת יחיד יש להפסיק לעסות לאחר העיסוי ה-15 כדי להנשים, ובהחייאת צוות - לאחר העיסוי החמישי. החולה ינשוף את האוויר באופן פסיבי בזמן העיסוי.

C מחזור הדם (Circulation)

ודאו שאכן אין דופק, שכן עיסוי לב פועם עלול לגרום סיבוכים. דום לב הוא מצב שבו אין דופק בעורקים המרכזיים של חולה חסר הכרה. נסו לחוש את הדופק בעורק התרדמה של החולה (Cardiotid Artery) המונח בתוך השקע שבין קנה הנשימה ובין שרירי הצוואר: הניחו שתיים או שלוש אצבעות על גרון החולה, ותמכו במצחו בידכם האחרת. החליקו את אצבעותיכם אל השקע שבין הקנה ובין שרירי הצוואר, עד המקום שאפשר לחוש בדופק. אל תלחצו חזק, כדי שעורק התרדמה לא ייחסם. אפשר לחוש דופק בעורק התרדמה אפילו כשאין דופק בעורקים היקפיים, כמו העורק הנמצא בשורש כף היד. הבדיקה כולה אינה אמורה לארוך יותר מ- 5-10 שניות. חובש יכול לאבחן שאין דופק גם בעורק העובר במפשעה (Femoral Artery), אך קשהלאתר את העורק הזה כשהחולה בביגוד מלא.

עיסוי לב סגור

את הלב מעסים מתוך שלוחצים לחיצות קצובות על החלק התחתון של עצם החזה. הלחיצות מפעילות את מחזור הדם, שכן הן מעלות את הלחץ התוך-חזי הכולל ו/או לוחצות ישירות על שריר הלב. דם המגיע אל הריאות הודות לעיסוי לב יחומצן בריאות במידה מספקת לקיים את איברי הגוף החיוניים, אך זכרו - יש גם להנשים כיאות בזמן העיסוי.

החולה יושכב פרקדן בזמן עיסוי הלב, ואם אפשר - רצוי להרים את רגליו ועל ידי כך תשתפר זרימת הדם למוח. אם החולה שוכב על מיטה, יש להניח תחתיו קרש, כדי שעצם החזה שלו תידחק ועיסויי הלב יהיו יעילים.

ידיו של המעסה יונחו על החלק התחתון של עצם החזה. מיקום רצוי ייקבע כלהלן:

  • החליקו את ידכם לאורך הצלע האחרונה, בצד הקרוב אל גבול הבטן.

  • עקבו באצבעותיכם אחר תוואי קו הצלעות עד המקום שהן נפגשות עם החלק התחתון של עצם החזה, במרכז בית החזה.

  • הניחו את שורש כף ידכם האחת על החלק התחתון של עצם החזה, ועליה את כף היד האחרת, כך שהידיים יקבילו זו לזו. יש להניח את קצה שורש כף היד במדויק על הציר המרכזי של עצם החזה. כך ירוכז הלחץ המופעל על עצם החזה, ויקטן הסיכוי שיישברו צלעות.

  • אצבעות הידיים תהיינה פרושות או משולבות, ואולם יש להחזיקן מעל בית החזה.

כדי למשש דופק החליקו את אצבעותיכם לאורך גרונו של החולה (אל תשכחו לשמור על קיבוע הראש), וגלשו אל תוך השקע שבין הקנה לשרירי הצוואר, אל המקום שעורק התרדמה מונח בו - האם חשתם בהלמות הדופק?

ועתה לעיסוי עצמו:

  1. נעלו את המרפקים, כך שהידיים יתיישרו והכתפיים יוצבו מעליהן - והלחץ יכוון ישירות למטה, כלפי עצם החזה. אם הלחץ אינו מכוון ישירות למטה, גופכם עלול להיטלטל ולאבד מקצת כוחו, והעיסויים לא יהיו יעילים.

  2. לחצו על עצם החזה עד שתרד כדי 4-5 ס"מ. העיסוי היעיל ביותר הוא העיסוי היוצר דופק שאפשר לחוש בו.

  3. הרפו את הלחץ שהפעלתם בעת העיסוי כדי להניח לדם למלא את הלב ואת כלי הדם שבחלל בית החזה. לאחר כל עיסוי הקפידו להרפות לחלוטין את הלחץ והניחו לבית החזה לחזור לממדיו הרגילים. אפשר להשיג לחץ עורקי מרבי, אם זמן הלחיצה שווה ל-50% מזמן המחזור "לחיצה-הרפיה", ולפיכך יש להאריך את זמן הלחיצה. למרבה המזל, קל יותר לעשות זאת בעיסויים מהירים (80 עד 100 עיסויים לדקה), ולא בעיסויים איטיים (60 עיסויים לדקה).

  4. אל תרימו את הידיים מעל בית החזה ואל תשנו את מקומן, שמא תאבדו את המקום המדויק של העיסוי.

בעיסוי לב נכון אפשר ליצור לחץ דם עורקי סיסטולי ששיאו מגיע לכ- 60-80 מ"מ כספית, ואולם לחץ הדם הדיאסטולי הנוצר הוא נמוך. לחץ הדם הממוצע בעורק התרדמה כמעט אינו עולה על 40 מ"מ כספית. תפוקת הלבבעת עיסוי לב יעיל היא כרבע עד שליש מתפוקת הלב הנורמלית, ככל הנראה, אם כי עניין זה עדיין לא נחקר כנדרש. אפשר להשיג לחץ דם אופטימלי בעת עיסוי לב, אם מאריכים את זמן הלחיצה ואם מקפידים על קצב נכון של 80 עד 100 עיסויים בדקה.

עיסוי לב פתוח

היסטורית, עיסוי הלב שהומלץ עליו היה עיסוי לב פתוח: רופא כירורג פותח את בית החזה של החולה, תופס בידיו את הלב ומעסה אותו. לרוב אין עיסוי שכזה מצליח. חובש לעולם לא יחייה חולה בעיסוי לב פתוח, אבל עליכם לדעת על אפשרות זו מפני שלעתים אי אפשר להחיות בעיסוי לב סגור - במקרים הבאים:

  1. נפגעים הסובלים מפגיעה חודרת בבית החזה ונמצאים במצב של דום לב.

  2. דום לב הנובע מתת-חום, מתסחיף ריאתי, משטף דם אל החלל העוטה את הלב (טמפונדה) או משטף דם תוך-בטני.

  3. צורה מעוותת של בית החזה שאינה מניחה להחיות בעיסויי לב יעילים.

  4. פגיעת בטן חודרת הכרוכה בהידרדרות מצבו של הנפגע ובדום לב.

  5. חבלה קהה בנפגע הסובל מדום לב.

העיסוי הזה ייעשה אך ורק בבית חולים על ידי רופא.

הפסקת החייאה

רק רופא הקובע מוות, יפסיק את מאמצי ההחייאה. חובש אינו קובע מוות, אלא אם כן מדובר במוות ודאי (במקרי טראומה - גוף מרוסק שאיבד צורת אנוש). שימו לב לשעה שהתחילה בה ההחייאה: רופא יפסיק את מאמצי ההחייאה אם היא נמשכת זמן רב (למעלה משעה) ואין כל שינוי במצב החולה.

סיכום ההחייאה

דברו אל החולה וודאו את תגובותיו המילוליות והפיסיות. אם החולה חסר הכרה ואינו מגיב, קראו לעזרה והחלו בטיפול. פיתחו את דרכי האוויר של החולה (הטיית מצח – סנטר או דחיפת הלסת קדימה) וסלקו הפרשות.

בדקו (לא יותר מ-5 שניות) אם החולה נושם. אם החולה אינו נושם, הנשימו אותו שתי נשימות פתיחה (פה למסכה או פה לפה). משך כל הנשמה 1.5 שניות. בית החזה חייב להתרומם!

מששו דופק בצוואר החולה. אם אין דופק, החלו בעיסוי לב: 15 עיסויי חזה (מקום העיסוי שתי אצבעות מחיבור קשת הצלעות לעצם החזה כלפי מעלה), כשכרית כף היד בזווית ישרה לחולה והגוף נשען על זרועות ישרות. קצב העיסוי 100 עיסויים לדקה. יש להשקיע את עצם החזה לעומק 4-5 ס"מ. הנשימו שתי הנשמות וחזרו לעסות.

לאחר כל ארבעה מחזורים של עיסוי והנשמה בדקו דופק.

המשיכו בהחייאה עד שתבוא עזרה מתקדמת.


תוכן עניינים