עזרה ראשונה לילדים

מבוא


מדוע צריך לייחד פרק נפרד לפגיעות של ילדים? האם מחזור הדם ודרכי האוויר של הילד שונים משל המבוגר? האם יש פציעות אופייניות לילדים? האם נשקפת להם סכנה גדולה יותר מלמבוגרים?

ובכן, ילדים אינם מבוגרים קטנים. המבנה האנטומי שלהם ותגובתם לפציעה שונים, ולכן יש ללמוד מה מאפיין אותם וכיצד לטפל בבעיות המיוחדות להם ולדרכי האוויר שלהם, לשטח הגוף שלהם ולמערכת הלב וכלי הדם שלהם.

פחות מ-3% מהנפגעים שמעביר מד"א אל בתי החולים הם ילדים. את שאר הילדים הנפגעים מעבירים עוברי אורח, מכיוון שכה קל להשכיב את הילד הקטן על ברכי המלווה או על הכיסא. אלא שההחלטה להעביר נפגעים בצורה לא תקינה עלולה להיות הרת אסון. בעבר גם לא ניתנה תשומת לב מספקת לביטחונו של הילד הנוסע בכלי רכב. היום החוק מחייב להושיב תינוק בכיסא בטיחות בעל רצועות מיוחדות. ילדים גדולים יותר, היושבים במושב האחורי, חייבים בחגורת בטיחות. תקנות הבטיחות הללו הותקנו משום שילדים רבים נפגעו בעת התנגשות בין כלי רכב והועפו מהם החוצה.

איבריו של התינוק ושל הילד הקטן סמוכים מאוד זה לזה, משקל גופם אינו רב והכוחות הפועלים עליהם בשעת הפגיעה אינם נבלמים בעצמות נוקשות. לפיכך ייתכן שמבדיקה גופנית חיצונית לילד שהיה במכונית בעת תאונה לא יעלה כל ממצא, ואולם יש לחשוד בפגיעות בראש, בחזה ובבטן בכל נפגע בגיל הרך.

כמו כן יש לדעת שנפח הדם בגופו של ילד אינו 5 ליטר, כמו במבוגר, אלא פחות ממחצית מנפח זה, ולכן הלם תת-נפחי עלול להתפתח במהירות רבה. גם השמירה על חום הגוף של הילד אינה יעילה כשמירה על חום גופו של מבוגר, ולכן יש לחמם בהקדם תינוק פצוע. מי שאינו מאומן ומיומן בטיפול בילדים, יתקשה להחדיר להם צנתר תוך-ורידי או צינור תוך-קני. גם לחצי ההנשמה שונים, ולכן יש להיזהר ולא להנשים ילדים לא במכשיר הנשמה ידני של מבוגרים ולא במסכת פנים של מבוגרים. גם הטיפול בילד שנפגע בתאונה מצריך תשומת לב: הילד נמצא פתאום בסביבה זרה בלא הוריו, הוא סובל מכאב ואין כל ספק כי הוא נתון בחרדה ניכרת. המאורעות הללו ישפיעו על התפתחותו הנפשית והגופנית בעתיד, וחובה עלינו לנהוג בו ברגישות.

הבדיקה הראשונית והבדיקה המשנית

סדר הבדיקה הוא אכן כמו במבוגרים, מכיוון שהסכנה העיקרית לחייהם של ילדים היא אי-נשימה, ומכאן - חוסר בחמצן. לכן גם בילדים נוקטים את הסדר הידוע של ההחייאה:

Airways - A פתיחת דרכי האוויר וקיבוע עמוד השדרה הצווארי

Breathing - B דאגה לנשימה ולהנשמה מתאימה

Circulation - C בדיקת מחזור הדם ועצירת שטפי דם

Disability - D הערכה נוירולוגית: הערכת שלמות מערכת העצבים

נקודות חשובות בטיפול בילדים נפגעי טראומה

A - דרכי האוויר

המבנה האנטומי של דרכי האוויר בילד צר ממבנה דרכי האוויר של המבוגר, ולכן הן עלולות להיחסם מהר יותר. יש להתחיל בהחייאה בהקדם האפשרי לאחר הפגיעה. החייאה לא נכונה ופתיחה לא נאותה של דרכי האוויר הן הגורמים העיקריים לתמותה. דרכי האוויר עלולות להיות חסומות בשל התנפחות הרקמה או בשל הימצאות דם או שרידיקיא וכדומה. יש לקבע באופן מוחלט את עמוד השדרה הצווארי בזמן פתיחת דרכי האוויר בכל מקרה שיש חשד לחבלות באזור הראש או הצוואר - וזאת בשיטת דחיקת לסת, המשולבת עם קיבוע של עמוד השדרה הצווארי (Combined Jaw Thrust - Spine Stabilization Maneuver). אין להפעיל כוח רב מדי כדי למנוע את הגולגולת ואת עמוד השדרה מלזוז. אין להשתמש בשיטת מצח-סנטר, כיוון שהיא עלולה להחמיר פגיעה קיימת בעמוד השדרה הצווארי. שימו לב, אף על פי שעורפם של ילדים גדול יחסית לגופם - ולכן צווארם מתכופף קלות כשמניחים אותם על מצע שטוח - על הצוואר להישאר בתנוחה ניטרלית: אין להטות אותו לא ימינה, לא שמאלה, לא קדימה ולא אחורה.

אם ישנם שני מטפלים, יפתח האחד את דרכי האוויר של הילד הנפגע בשיטת דחיקת לסת, ואילו האחר יוודא שעמוד השדרה הצווארי מקובע לחלוטין בתנוחה ניטרלית. אין לטלטל את הצוואר ואין להזיזו, שמא תיעשה הפגיעה החלקית בחוט השדרה לפגיעה מלאה. לאחר פתיחת דרכי האוויר יש לקבע את עמוד השדרה הצווארי באמצעות צווארון קשיח-למחצה, לוח גב, שמיכה מגולגלת ("ספר תורה") ומשולשים, ולדאוג לחמצון ולסיוע נשימתי.

כאשר מחדירים נתיב אוויר פלסטי לתינוק או לילד, יש לוודא שהקצה הכפוף התחתון שלו פונה למטה. צינור תוך-קני יחדיר רופא, ואך ורק רופא, וזאת לאחר שהנפגע אוורר וחומצן היטב בהנשמה במכשיר הנשמה ידני. אם אי אפשר להכניס צינור תוך-קני (בשל קושי טכני או בשל העדר רופא), גם הנשמה במסכה המהודקת היטב אל פני הילד הנפגע מספקת. שימו לב, ודאו שההנשמה יעילה ושבית החזה הוא שמתרומם, ולא הקיבה.

B - נשימה

קצב הנשימה הרגיל של ילדים מהיר יותר מקצב נשימתם של מבוגרים. מצוקת נשימה בילד היא תופעה שסימניה ברורים ביותר, ועלינו לשים אליה לב. הילד "נלחם" כדי להחדיר אוויר לריאותיו. סימני מצוקת נשימה הם תזוזה של הראש עם כל נשימה, תזוזה של הנחיריים, נשימה רועשת ומלווה בקול גבוה (סטרידור), מאמץ הניכר בשרירי הצוואר והחזה עם כל ניסיון לשאוף אוויר, כיחלון של השפתיים, של הפנים ושל קצות האצבעות.

מטפל מיומן המנשים ילד במסכת כיס מותאמת לילד יכול להציל את חייו. זכרו שיש להדק את המסכה אל פניו של הילד, ובה בעת להרים את סנטרו ולדחוק אותו כלפי מעלה, כדי שהלשון (הלשון היא איבר גדול יחסית בפניו של הילד) לא תיפול ולא תחסום את דרכי האוויר העליונות.

יש לבחון כל הזמן אם הטיפול יעיל: האם צבעו של הילד השתנה? האם החל לנשום ספונטנית? כל עוד לא הגענו לנשימה ספונטנית מתוך חמצון טוב, המתבטא בצבע אדמדם, אין להפסיק את פעולות ההחייאה וההנשמה.

C - מחזור הדם

לילד אין רזרבות ניכרות של דם, ולפיכך הכרחי להחזיר לו נפח של דם מהר ככל האפשר. לצערנו התמותה משטף דם בילדים גבוהה.

כאשר רופא בחדר המיון מקבל דיווח על גילו של הילד העומד להתקבל בחדר המיון ועל מצבו, הוא עושה את ההכנות הדרושות (מכין צינור תוך-קני בגודל מתאים, תמיסות חמות לעירוי ועוד). המחשבה המציקה לכל רופא היא, מה יהיה אם לא יהיה אפשר להחדיר לילד צנתר תוך-ורידי במהירות. לבעיה זו נמצא פתרון טכני. מכיוון שבתוך לשד העצם עוברים כלי דם רבים, אפשר לערות אליהם נוזלים במהירות אם מחדירים מחט אל מרכז העצם (עירוי תוך-לשדי). על החובש לדעת היכן נמצאת המחט המיועדת לעירוי מסוג זה, ולהגישה במהירות הדרושה. המחט עשויה כבורג עם חריצי הברגה חדים. קצה האחד, החודר אל תוך העצם, חד מאוד, ובקצה האחרחיבור המותאם לקצה צינורות העירוי המקובלים. את המחט יחדיר רופא (ורק רופא) בתנועות סיבוביות, בדיוק כאילו מחדירים בורג לתושבת שלו, על החלק הישר של עצם השוק, במרחק של כשלוש אצבעות מפיקת הברך. לאחר שהמחט ניצבת במקומה, מחברים את הקצה לנוזלי העירוי ומתחילים לתת נוזלים. הספיגה מהירה כמו בעירוי תוך -ורידי. בבית החולים, או לאחר שמצב הילד השתפר ולחץ הדם שלו עלה, אפשר להחדיר עירוי בכל צורה אחרת, ורק אז מסלקים את המחט מהעצם.

D - הערכה נוירולוגית

גם כאן ישמש אותנו סולם גלזגו, בשינויים קלים, להערכת מצב ההכרה של הנפגע. ההערכה הנוירולוגית של הילד אינה מעשה שבכל יום, ולכן ראוי להיעזר בטבלאות המצורפות. החובש המכיר את הטבלה ומשתמש בה יוכל לדווח כראוי ולהעריך את חומרת המצב. זכרו, אתם הנמצאים עם הנפגע ברגעים הראשונים, והאחריות המוטלת עליכם רבה.

חשוב ביותר לפנות את כל הילדים הנפגעים לבית חולים שיש בו מחלקה לכירורגיית ילדים, ואת נפגעי הראש שבהם לבית חולים שיש בו מחלקה לנוירוכירורגיה ואמצעי הדמיה מיוחדים. כל ילד קטן החשוד שנפגע - יש לראות אותו כאילו הוא פצוע קשה, ולפנות אותו לבית החולים. הטיפול בילדים אמנם מבוסס על סולם העדיפויות המקובל בטיפול במבוגרים, אבל ישנם פרקים המותאמים לילדים.

טבלה 1 - גובה ומשקל

טבלה 2 - קצב נשימה ודופק

ילדים ורפואת חירום

הילד בוכה ומעורר רחמים, ודווקא הרצון להרגיע אותו ולעזור לו יכול לערער את שיקול הדעת הנכון. הילד הבוכה בקול, מנסה לברוח ומזיז את גפיו לכל עבר - מעיד על עצמו כי דרכי האוויר שלו פתוחות, כי הוא נושם היטב וכי מצב הכרתו תקין. הילד האדיש לסביבה, השקט, שכמעט אינו מגיב - דווקא הוא שצריך לעורר דאגה ולקבל תשומת לב.

הבדיקה הגופנית דומה ביסודה לבדיקת הפצוע המבוגר היחיד: בדיקה ראשונית, בדיקה משנית וטיפול במצבים המסכנים את חייו של הנפגע. רבים הם מצבי החירום שאין סיבתם טראומה, ואולם הגישה לבדיקה דומה: קודם כול טיפול בגורמים המסכנים את החיים, ורק אחר כך המשך תהליך הבדיקה.

הפנייה עצמה אל הילד הנפגע צריכה להיות רגישה ביותר: הציגו את עצמכם ושאלו לשמו של הילד. חייכו אליו, געו בו בעדינות, צרו אתו קשר פשוט ואמין ואל תפחידו אותו. אם הילד עומד, התכופפו אליו. בקשו את רשותו בכל שלב: "אני יכול להסתכל רגע בעין? תפתח חזק, יופי. עכשיו תראה לי בבקשה את הלשון - רק את הלשון. תנשום בשבילי עמוק, תוציא יפה-יפה את האוויר, כמו שמנפחים בלון". פשוט, לא?

סולם הטראומה בילד

סולם זה משמש מעין בדיקת חובה: הילד מקבל נקודות לפי גודלו, לפי הפגיעה ולפי פרטי הרשימה.

 




תוכן עניינים

*/ }