אפילפסיה - "מחלת
הנפילה"
אפילפסיה או בלשון העם מחלת הנפילה, הינה מחלה מוחית,
שהסימפטום העיקרי בה הינו התקף פרכוסים (סדרה של התכווצויות שרירים עזות בשילוב
תנועות בלתי רצוניות). למחלה ישנם ביטויים נוספים, כגון: התנהגות מוזרה, שינויים
בהכרה, ותנועות מוזרות. ישנם מצבים רפואיים רבים הגורמים להופעת פרכוסים, אולם
החולה מאובחן כסובל מאפילפסיה כאשר לא נמצאה סיבה רפואית אחרת המסבירה את קיומם של
הפרכוסים. מחלת האפילפסיה פוגעת ב- 0.5 אחוז מן האוכלוסייה, ועלולה להופיע בכל גיל.
מצבים רפואיים נוספים העלולים לגרום לפרכוסים הינם:
1. מומים
מולדים, או חבלות המתרחשות מייד לאחר הלידה.
2. בעיות
מטבוליות כגון: סיבוכים של סכרת, חוסר איזון של אלקטרוליטים, הפרעות בתפקודי כליה,
ומחלות מטבוליות מולדות כמו פנילקטנוריה.
3.
חומרים רעילים בגוף, כגון: גמילה מסמים, גמילה מאלכוהול, תרופות במינונים גבוהים
או רעלים אחרים.
4. חבלה
מוחית- הגורם השכיח ביותר לפרכוסים בצעירים.
5.
גידולי מוח.
6. אירוע
מוחי.
7.
אלצהיימר.
8.
זיהומים במוח, כגון דלקת קרום המוח.
כאשר חולה סובל מפרכוסים יש לשלול ראשית את כל הסיבות
המנויות לעיל, ורק במידה שלאחר בדיקות מקיפות לא נמצאה סיבה רפואית אחרת לפרכוס, החולה
יוגדר כסובל ממחלת הנפילה.
אופיים של התקפי הפרכוס
באפילפסיה
פרכוסים כלליים:
קבוצה זו כוללת בתוכה שתי מחלות שונות. הראשונה הינה
מחלת הנפילה הקלאסית בה החולה סובל מפרכוס כללי (Grand Mal). החולה מאבד את ההכרה ומופיעות התכווצויות בכל שרירי הגוף. במהלך
ההתקף החולה יכול לסבול גם ממתן שתן בלתי רצוני, נשיכת לשון, וחבורות אחרות. ברוב המקרים
אחרי ההתקף החולה מרגיש חולשה, שוקע בשינה, אינו זוכר את פרטי ההתקף ומתקשה להתמצא
בסביבתו. משך ההתקף כדקה אחת.
המחלה השניה שונה לחלוטין באופיה ומופיעה בעיקר אצל
ילדים. הילד החולה מתנתק מסביבתו למשך כ- 20 שניות, ללא תנועה פרט למצמוץ. סוג זה
של האפילפסיה מתגלה בדרך כלל בעקבות ירידה ביכולת הלמידה של הילד.
פרכוסים ממוקדים:
בקבוצה זו ההתכווצויות מתמקדות בחלקים מצומצמים של
הגוף, ועלולות להופיע ללא אובדן הכרה של החולה. הפרכוסים מתפרצים ברוב המקרים ללא
גירוי חיצוני ברור. בין ההתקפים החולה אינו חש בסימנים מיוחדים. חלק מהחולים
יכולים לנבא את הופעת הפרכוס, תופעה זו קרויה אאורה (Aura).
האאורה מופיעה מעט לפני ההתקף ומנבאת את בואו, התחושות שהחולה חש במהלך האאורה
משתנות מחולה לחולה.
אבחנת המחלה
עיקר האבחנה מבוסס על סיפור החולה או קרוב המשפחה שראה
את ההתקף, וההיסטוריה של התקפי פרכוס בעבר. בנוסף, כאמור לעיל, הרופא שולל את כל
הסיבות הרפואיות האחרות היכולות לגרום לפרכוסים. בדיקת EEG, העוקבת
אחר הפעילות החשמלית במוח יכולה להצביע על פעילות לא תקינה ולסייע בביסוס האבחנה.
טיפול
חולי אפילפסיה מטופלים בתרופות באופן קבוע לשם מניעת
הופעת הפרכוסים, אולם יש להדגיש כי בדרך כלל מדובר במחלה כרונית הנמשכת כל החיים.
מגוון התרופות האנטי אפילפטיות רחב, כאשר התרופה מותאמת לסוג האפילפסיה ולחולה.
ברוב המקרים הטיפול עוזר לייצב את החולה ולהפחית באופן משמעותי את תדירות
הפרכוסים.
במהלך
התקף אפילפטי כללי יש לנהוג על פי הכללים הבאים:
1. במהלך
ההתקף חשוב להגן על החולה מפני חבלה על ידי הרחקה של חפצים שעלולים לפגוע בו כגון
רהיטים או חפצים חדים.
2. אין
לנסות להחזיק את החולה במהלך הפרכוס.
3. יש
לשחרר בגדים לוחצים בעת ההתקף, למשל צווארון או עניבה.
4. לאחר
ההתקף יש להטות את החולה על צידו ולוודא שאינו שואף את ההפרשות שלו אל תוך קנה
הנשימה.
5. במקרה
שהחולה מפסיק לנשום או הופך כחול, יש להטות אותו לצידו לרוב לאחר הפסקת ההתקף
הנשימה תחזור.ולשמור על דרכי האוויר פתוחות
6. במידה
שהפרכוסים לא נפסקים משך שתיים או שלוש דקות יש להביא את החולה לחדר מיון.
חשוב כי הצופה בהתקף יתעד את התופעות שהתרחשו על מנת
לספר מידע זה לצוות הרפואי מאוחר יותר. פרטים חשובים כוללים: משך הפרכוס, האזורים בגוף
שפרכסו, תנועות נוספות שנצפו. במידה ועדיין לא אובחנה בבירור אפילפסיה, יש לפנות
לבית החולים על מנת להבין את סיבת הופעת הפרכוס.
מילון:
אלקטרואנצפלוגרפיה
(EEG)- בדיקת הפעילות החשמלית של המוח. אלקטרודות המוצמדות
לגולגולת מזהות אותות חשמליים באזורים השונים של המוח. האותות עוברים דרך כבלים אל
מכשיר שמייצר דפוס גלי על גבי גליל נייר נע. הבדיקה משמשת בעיקר לאבחון של
אפילפסיה, ולעיתים לזיהוי ומיקום של מחלות מבניות במוח, כגון גידולים.
אפילפסיה (כפיון)- כל אחת מקבוצת הפרעות בתפקוד המוח המאופיינות בהתקפים פתאומיים
חוזרים. אפילפסיה אידיופתית אינה קשורה לנזק מבני למוח. היא כוללת "התקף
גדול" (grand mal) ו"התקף קטן" (petit mal) שניתנים לאיזון באמצעות תרופות נוגדות פרכוסים. אפילפסיה
מוקדית היא תסמין של מחלה מבנית של המוח, ואופי הפרכוס תלוי במיקום המחלה במוח. ראה
גם אפילפסיה של אונה רקתית.
אפילפסיה של אונה רקתית- צורה של
אפילפסיה בה מטענים חשמליים לא תקינים במוח מוגבלים לאונה רקתית אחת; החולה עשוי
לחוות הזיות ותחושות לא אמיתיות של טעם וריח. לעיתים ניתן לתקן צורה זו של אפילפסיה
בניתוח.
התקף גדול (המחלה הגדולה, grand
mal )- התקף
אפילפטי (ראה אפילפסיה), נקרא גם התקף טוני-קלוני. החולה נופל באיבוד הכרה כאשר
שריריו במצב של עווית. היעדר תנועות נשימה גורם לכיחלון (ציאנוזיס). זהו השלב
הטוני הנמשך כ-15 דקות, ואחריו בא השלב הקלוני עם תנועות עוויתיות. אחרי שלב זה החולה יכול להתעורר
במצב של בלבול ועם כאב ראש, או להרדם.
התקף קטן (petit mal)- צורה של אפילפסיה, בה מופיעים התקפים קצרים של
חוסר הכרה הנמשכים שניות אחדות, ללא איבוד שיווי המשקל. העיניים בוהות ועשויות
להופיע תנועות רפרוף של העפעפיים. התקפים מסוג זה מופיעים לא לפני גיל שלוש ולא אחרי גיל הבגרות. קיים טיפול תרופתי.
פרכוס (התקפים אפילפטים)- אפיזודה פתאומית של פעילות חשמלית בלתי נשלטת במוח,
הגורמת לפגיעה בהכרה או לסדרה של התכווצויות שרירים לא רצוניות. פרכוסים קצביים הם
חלק מ"התקף גדול" (grand mal) באפילפסיה. פרכוסי חום
נובעים מחום גבוה אצל תינוקות וילדים.
פרכוס חלקי- מערב מוקד מסוים במוח ואיננו גורם לאיבוד הכרה. ביטויו בד"כ תנועתי:
למשל מצמוץ או תנועות חוזרות בלתי נשלטות של יד או רגל, אך ייתכן גם ביטוי תחושתי
בצורת הבזקי אור, חוסר שיווי משקל,