סוכרת

מהי סוכרת

סוכרת היא קבוצת מחלות, שהמשותף להן הוא אי סבילות לסוכר. הגוף מקבל את רוב האנרגיה שלו מגלוקוז (צורה פשוטה של סוכר הנוצר במעי מעמילן ומסוכרים אחרים). אינסולין, הורמון המיוצר בלבלב, מאפשר לרקמות הגוף לקלוט גלוקוז מהדם ולהשתמש בו ליצירת אנרגיה או לאחסן אותו. במצב של סוכרת קיים חוסר יחסי באינסולין (או שהלבלב לא מייצר מספיק אינסולין או שהרקמות אינן מגיבות לו כראוי), ולכן כמות קטנה בלבד של גלוקוז מנוצלת על-ידי הרקמות, ואילו ריכוז הגלוקוז בדם עולה לרמות לא תקינות (היפרגליקמיה). רמת הגלוקוז הגבוהה בדם היא הגורם למרבית הנזקים האופייניים למחלת הסוכרת.

סוכרת היא מחלה נפוצה מאוד ומעריכים כי בישראל יש בין 160,000-360,000 חולי סוכרת מכל הסוגים. סוכרת עשויה להופיע כמעט בכל גיל, אך שכיחותה עולה עם הגיל, מפחות מ- %1 בגיל 30 עד %20 באוכלוסייה מגיל 75 שנה ומעלה.

סוגים עיקריים של סוכרת

קיימים שני סוגים עיקריים של סוכרת :

סוכרת נעורים (TYPE I) -

זוהי סוכרת המופיעה על-פי רוב בגיל צעיר (בדרך כלל בגיל ילדות - נוער אולם יכולה להופיע גם עד גיל 40). סוכרת זו נגרמת כתוצאה מהרס התאים בלבלב שאחראים על ייצור אינסולין (תאי בטא). עד היום לא לגמרי ברור מה גורם לפגיעה בתאי הלבלב, אולם הסברה הרווחת היא כי מדובר בשילוב של גורם תורשתי וגורם סביבתי (נרכש) - ככל הנראה נגיף כלשהו, עד לפני זמן לא רב נהגו לכנות את סוכרת הנעורים כ "סוכרת התלויה באינסולין" (IDDM) בשל העובדה שהחולים במחלה זקוקים לטיפול באינסולין. (כיום אין עוד שימוש בכינוי זה).

סוכרת מבוגרים (TYPE II) -

זוהי סוכרת המופיעה על-פי רוב בגיל מבוגר יותר מאשר סוכרת נעורים, בדרך כלל באנשים בני 40 שנה ומעלה. סוכרת זו נגרמת כתוצאה מהתפתחות תנגודת לאינסולין בגוף. בניגוד לסוכרת נעורים, שם לא מופרש אינסולין בכמות מספקת לצורכי הגוף, בסוכרת מבוגרים קיימת הפרשת אינסולין אולם הרקמות אינן מגיבות לו כיאות. הגורם העיקרי לסוג זה של סוכרת הוא תורשתי. כמו כן מייחסים חשיבות רבה להשמנה כגורם להתפתחות המחלה. עד לפני זמן לא רב נהגו לכנות את סוכרת המבוגרים כ "סוכרת שאינה תלויה באינסולין" (NIDDM) בשל העובדה שחלק גדול של החולים יסתפקו בטיפול תרופתי בכדורים הניתנים דרך הפה ולא יזדקקו לאינסולין.

סוגים נוספים של סוכרת

סוכרת הקשורה בהריון -

זוהי סוכרת המופיעה לראשונה במהלך הריון - על פי רוב במחצית השנייה של ההריון. במהלך ההריון קיימת באופן טבעי הפרשה של הורמונים שונים מהשיליה. הורמונים אלו עשויים לגרום להגברת התנגודת לאינסולין. רוב הנשים תתגברנה על הפרשת ההורמונים הללו באמצעות הגברת הפרשת האינסולין ולכן לא תפתחנה סוכרת. ב- 3 עד 5 אחוז מהנשים ההרות אין עלייה מספקת ברמת האינסולין ומתפתחת סוכרת הקשורה בהריון. הסוכרת הקשורה בהריון עשויה לגרום לסיבוכים ולפגיעות שונות באם ובעובר.

סוכרת הקשורה לתת-תזונה -

זוהי סוכרת שקיימת בעיקר במדינות מתפתחות, בקרב אנשים הסובלים מתת - תזונה. מופיעה בעיקר בבני 10-40 שנה .

סוכרת שניונית -

זוהי סוכרת המופיעה עקב מחלות שונות, כמו במחלות הפוגעות בלבלב, במחלות הורמונליות שונות, ועקב נטילת תרופות מסוימות (כמו קורטיקוסטרואידים).

מהם התסמינים והסימנים של סוכרת

במקרים רבים מחלת הסוכרת יכולה להתקיים שנים רבות ללא תסמינים כלל ולהתגלות באופן אקראי בבדיקת דם שגרתית (ראה אבחנת סוכרת בהמשך). התסמינים הקלאסיים של סוכרת הם תחושת צמא הגורמת לצורך בשתייה מרובה (פולידיפסיה) והשתנה מרובה (פוליאוריה). בסוכרת נעורים אופיינית ירידה ניכרת במשקל, ואילו בסוכרת מבוגרים יש בדרך כלל עודף משקל.

סיבוכי סוכרת

רמת הסוכר הגבוהה עלולה לגרום לסיבוכים הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בטווח הקצר יש הבדל בסיבוכים הנצפים בחולים עם סוכרת נעורים ואלו הנצפים בחולים עם סוכרת של מבוגרים. חולים עם סוכרת נעורים ורמת סוכר גבוהה עלולים לפתח הפרעה קשה בחילוף החומרים המאופיינת ברמת סוכר גבוהה, חומציות יתר בדם, והצטברות קטונים, חומר הנוצר בזמן פירוק שומן. מצב זה מכונה diabetic ketoacisosis . מצב זה עשוי להתרחש עקב אי טיפול נאות בסוכרת, או משני לזיהומים או מחלות חדות אחרות.

בחולים עם סוכרת של מבוגרים עלולה רמה גבוהה מדי של סוכר לגרום לעליה באוסמולריות של הדם, לבלבול ואפילו לחוסר הכרה. מצב זה מכונה diabetic hyperosmolar coma, והוא עלול להיגרם מאי הקפדה נאותה על הטיפול בסוכרת, זיהומים, ומחלות חדות אחרות.

בנוסף לסיבוכים לטווח הקצר, עלולה רמת הסוכר הגבוהה בדם לפגוע בכלי הדם הגדולים והקטנים כאחד, וכתוצאה מכך עשויים להופיע סיבוכים בטווח הארוך. סיבוכים אלו כוללים פגיעה בלב, בכליות, בעיניים, ופגיעה בעצבים תחושתיים שמתבטאת בירידה או באובדן תחושה בעור. פגיעה זו מתרחשת בייחוד ברגליים, וכתוצאה מכך עשויים להתפתח פצעים. פגיעה במערכת העצבים הלא רצונית (אוטונומית) עשויה לגרום לאין אונות, הפרעות בעיכול והפרעות במערכת הלב וכלי הדם. חלק מהחולים הסובלים מסוכרת של מבוגרים סובלים גם מלחץ דם גבוה. יש חשיבות גדולה לאיזון רמת הסוכר הגבוהה בדם ולחץ הדם הגבוה על מנת למנוע את הסיבוכים, בעיקר בלב, בכלי הדם ובכליות.

כיצד מאבחנים סוכרת

סוכרת מאובחנת באמצעות בדיקת דם לרמת הגלוקוז בדם. אבחנת סוכרת תיקבע באחד משלושת המצבים הבאים :

· בבדיקת דם שנעשתה לאחר צום נמצאה רמת גלוקוז בדם הגבוהה מ- 126 מ"ג/ד"ל .

· בבדיקת דם שנעשתה שעתיים לאחר מבחן העמסת גלוקוז (מתן 75 גרם של גלוקוז בשתיה) נמצאה רמת גלוקוז בדם הגבוהה מ- 200 מ"ג/ד"ל .

· אדם עם תסמינים קלאסיים של סוכרת (צמא, שתיה מרובה, השתנה מרובה , ירידה במשקל) ובבדיקת דם אקראית (לא לאחר צום) נתגלתה רמת גלוקוז הגבוהה מ- 200 מ"ג/ד"ל .

טיפול

מטרת הטיפול היא להוריד את רמות הגלוקוז בדם על מנת להפחית את התסמינים ולמנוע הופעת סיבוכים. חשוב מאוד לבצע מעקב מסודר אחר רמת הגלוקוז בדם על מנת לנטר את יעילות הטיפול. המעקב מבוצע על-ידי בדיקות דם תקופתיות במרפאה, ובאמצעות מדידה עצמאית של רמת הסוכר בבית על-ידי מכשיר לבדיקת סוכר (גלוקומטר). בחלק מהחולים נעשה ניסיון של מספר שבועות לטפל באמצעים לא תרופתיים, בייחוד כשמדובר בחולים עם "סוכרת מבוגרים" הסובלים מעודף משקל. בשני הסוגים של סוכרת יש צורך לשנות את הרגלי התזונה ולהפחית באכילת מזונות עתירי סוכר. אם לאחר מספר שבועות לא נראה שיפור מספק ברמת הגלוקוז בדם נהוג להוסיף טיפול תרופתי.

בחלק מהחולים מתחילים מייד עם האבחנה בטיפול תרופתי (בייחוד בחולי "סוכרת נעורים" או בחולי "סוכרת מבוגרים" שאינם סובלים מעודף משקל). מכיוון שדרישות הגוף לגלוקוז, ומכאן גם לאינסולין, משתנות בהתאם לצורכי האנרגיה של הגוף ולרמת פעילותו, הבעיות היומיומיות נובעות מן הקושי בקביעת מינון וזמני לקיחה שיתאימו לכל אדם. רמת סוכר גבוהה מדי (היפרגליקמיה) עשויה להתפתח אם המנה נמוכה מדי, ורמת סוכר נמוכה מדי (היפוגליקמיה) עשויה להתפתח כאשר המנה גבוהה מדי. בדרך כלל קובעים את מינון האינסולין או מינון התרופות האחרות בשיטה של "ניסוי וטעיה": נותנים כמות מסוימת, ולפי התגובה מתאימים את המינון הסופי

הסיכון החמור ביותר בטיפול תרופתי בחולי סוכרת, אינסולין ותרופות הניתנות דרך הפה, הוא ירידה מוגזמת ברמת הסוכר בדם. דבר זה עשוי להתרחש כאשר נלקחת מנה גבוהה מדי של התרופה, כאשר החולה אינו אוכל מספיק לאחר נטילת התרופה, או שמבצע פעילות גופנית מוגברת. אם לא נוקטים פעילות מיידית, החולה עלול לאבד את ההכרה; לעיתים עלולה רמה נמוכה מדי של גלוקוז לגרום לפרכוסים ואפילו לנזק מוחי. חולי סוכרת המטופלים בתרופות חייבים לשאת אתם תמיד טבליות סוכר או ממתקים, למקרה שמופיעים תסמינים של ירידה חדה ברמת הסוכר בדם. לעיתים ממליצים לחולים המטופלים באינסולין לשאת אתם גלוקאגון, תרופה המעלה במהירות את רמת הגלוקוז בדם.

במידה ומופיעים תסמינים מוקדמים המזהירים מרמת סוכר נמוכה מדי (היפוגליקמיה) כמו עילפון, הזעה, רעד, בלבול או כאב ראש יש לקחת מיד מזון או משקה עתירי סוכר. דרושה פעולת חירום במקרה של עוויתות או איבוד הכרה.

טיפול לא תרופתי

שינוי הרגלי התזונה - הפחתת כמות הסוכרים בדיאטה , הקפדה על ארוחות מסודרות וכו'. ירידה במשקל - כשמדובר בחולי "סוכרת מבוגרים" הסובלים מעודף משקל. פעילות גופנית - לדוגמה, הליכה ממושכת לפחות שלוש פעמים בשבוע.

טיפול תרופתי

אינסולין

אינסולין ניתן לכל החולים הסובלים מסוכרת נעורים ולמקצת החולים הסובלים מסוכרת של מבוגרים. לחולי סוכרת נעורים ניתן הטיפול באינסולין לכל החיים. אינסולין ניתן בזריקות, וקיים מגוון רחב של תכשירי אינסולין: חלקם בעלי פעילות ממושכת ואחרים פועלים בטווח הקצר. לעיתים נותנים יותר מסוג אחד של אינסולין כדי להגיע לאיזון מוצלח יותר של רמת הסוכר בדם.

תרופות הניתנות דרך הפה

תרופות לטיפול בחולי סוכרת הניתנות דרך הפה פועלות במספר דרכים:

סולפוניל אוראה - תרופות אלו מגבירות את הפרשת האינסולין מהלבלב. הן יעילות כל עוד קיימים בלבלב תאים פעילים המסוגלים להפריש אינסולין.

ביגואנידים (מטפורמין) -תרופות אלו משנות את חילוף החומרים של סוכר בגוף.

מעכבי אלפא גלוקוזידאד - תרופות המעכבות את ספיגת הסוכר במעי.

גליטזונים (אבנדיה) - תרופות המגבירות את רגישות הרקמות לאינסולין.

רפגליניד - תרופות הנלקחות לאחר האוכל ומגבירות הפרשת אינסולין.

פרט לטיפול להורדת רמת הסוכר בדם יש חשיבות רבה לאיזון לחץ דם גבוה ולהפחתת רמת

שומנים גבוהה בדם.

רמה נמוכה מידי של סוכר בדם (היפוגליקמיה)

יותר מדי אינסולין, יכול לגרום לרמת הסוכר בדם לרדת מתחת לרמה המומלצת.
היפוגליקמיה נקראת גם– "תגובת אינסולין". רמות נמוכות מדי של סוכר בדם יכולות להופיע בכל זמן, אך בעיקר בתחילת הטיפול, כאשר הרופא המטפל מנסה לווסת את מנת האינסולין של החולה. היפוגליקמיה מופיעה באופן פתאומי ויכולה להידרדר במהירות, אם לא מטפלים בהיפוגליקמיה מיד,  היא יכולה לגרום לאיבוד הכרה. רוב האנשים מרגישים כאשר רמת הסוכר בדמם נמוכה.

אלו חלק מסימני ההיכר למצב:
1. זיעה קרה.
2. רעד בידיים.
3. עייפות.
4. רעב.
5. בחילה וסחרחורת.
6. דפיקות לב מהירות.
7. מצבי רוח ובלבול.

היפוגליקמיה יכולה להופיע לאחר:
1. מאמץ גופני מוגבר מבלי להעלות את כמות המזון או הפחתת כמות האינסולין.
2. הפחתה במזון מבלי שהוקטנה מנת האינסולין או הפעילות הגופנית.
3. לקיחת יותר מדי אינסולין.
4. דילוג על ארוחה או אי אכילתה בזמן.
5. שתיה כמות רבה של אלכוהול על בטן ריקה.

הטיפול בהיפוגליקמיה.

הדבר החשוב ביותר הוא לספק סוכר לזרם הדם, באופן מידי. שתיה או אכילה של דבר מה שהופך לסוכר במהירות, היא הדרך הטובה ביותר, לקיחת דקסטרול (טבליות גלוקוז) או משקה ממותק המכיל סוכר פשוט.מיד לאחר מכן לאכול פחמימות מורכבות
(כלומר– סנדוויץ או עוגיות למיניהן). זאת כדי למנוע חזרה של ההיפוגליקמיה ע"י שמירה על רמה סבירה של סוכר בדם.

אסור לתת מזון ונוזלים לאדם חסר הכרה אלא תחת השגחה רפואית.

רמה גבוהה מדי של גלוקוז בדם (היפרגליקמיה).

לחולה בסוכרת יש כל הזמן נטיה לרמות גבוהות של סוכר בדם, אפילו כאשרהוא מטופל באינסולין, לפעמים הרמות יכולות לטפס גבוה מדי, בדר"כ ללא אזהרה מוקדמת.

סיבות אפשריות להיפרגליקמיה:
1. אינסולין – דילוג על הזרקה או הזרקת כמות מועטה מדי.
2. מזון –אכילת יתר בשעות האחרונות.
3. פעילות גופנית – חוסר פעילות גופנית או שינוי של זמן התרגול.
4. מצבים שונים מהרגיל– חוויה של מצבים השונים מהרגיל, התרגשות יתרה.

אנשים מסויימים מרגישים את הסימפטומים הבאים כאשר רמת הסוכר בדם שלהם גבוהה:
1. צמא קיצוני.
2. רעב פתאומי.
3. השתנה תכופה, בד"כ בלילה.
4. עייפות.
5. איבוד משקל.
6. ראיה מטושטשת.
7. דלקות חוזרות ונשנות בעור.
8. עור יבש ומבריק.
9. קהות, תחושת כאבים, או הרגשות ביערה בגפיים התחתונים.

 יש אנשים שלא חשים שום סימן מסימנים אלו כאשר רמת הסוכר בדמם עולה. רב הסימנים הנ"ל נעלמים ברגע שרמת הסוכר בדם יורדת או חוזרת למצבה הנורמלי.

קטואצידוזיס DIABETIC – KETOACIDOSIS

הרעלה בגלל עודף יצירת גופי קטון. אם החולה במצב של רמת סוכר גבוהה, קורה שהסוכר לא מסוגל לעבור מזרם הדם לתאי הגוף, ואז הגוף מתחיל לפרק תאי שומן כדי להפיק את האנרגיה שהוא זקוק לה. כאשר תא שומן מתפרק נוצרים קטונים שנמצאים בשתן ובאוויר הנשימה.

סימפטומים של קטואצידוזיס.
1. השתנת יתר וצמא.
2. בחילה, הקאות וכאבי בטן.
3. נשימות עמוקות ומהירות עם ריח אצטון.
4. נמנום ובלבול שיכלי.
במקרה של חסר טיפול, הקטונים מצטברים לרמה גבוהה ומסוכנת.
הדם נעשה חומצי ורקמות הגוף ניזוקות.
אם משאירים את המצב ללא טיפול אפשר להגיע עד כדי מוות.