ערב הפסח הגיע וברגע האחרון התאפשר לי להשתחרר מהעבודה ולהצטרף לפטריסיה דניאל ולשאר חברי קהילת היובל לליל הסדר, חגיגת הסדר נערכה באחד מבתי המלון המפוארים של בוגוטה, חברי הקהילה שכרו את אולם הכינוסים, ערכו שולחנות, העמידו במה ופרסו את ציוד ההגברה וכלי הנגינה. משפחות משפחות החלו להגיע לאולם וחיכו בסבלנות לגמר ההכנות, הגברים לבושים בחליפות ערב, הנשים במיטב שמלותיהן וכולם נראו נוצצים וחגיגיים. ראול רב הקהיל שעמל כל היום על ההכנות, ברך אותי לשלום ורץ להחליף בגדים לקראת הטקס. השערים נפתחו והקהל החל להיכנס ולהתיישב במקומות , מארחיי הם מראשוני המגיעים לכן נשמר בעבורנו שולחן בקדמת האולם, עובדה שהוכחה כמשתלמת בהמשך.

 

ראול ברך את כל הבאים והזמין אותם לשבת, חזן הקהילה, שר תפילה מוכרת " שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד..." וכל הקהל חוזר אחריו. כאשר סיים החזן את קריאת השמע, נכנסה להקת המחול של הקהילה כשבידיהם קטורת, שופרות, מנחות ותשורות בעקבותיהם נכנסו נושאי הדגלים קולומביה וישראל דגל לצד דגל, חברי הלהקה החלו לרקוד לצלילי מנגינת הלל שניגנה התזמורת. בתו של דניאל הנה אחת מרקדניות הלהקה והיא סיפרה לי על ההכנות לערב, הם ערכו חזרות במשך ארבע שעות ביום שלפני, והערב הם רוקדים מתואמים להפליא.



 תוך כדי הריקודים מולאו כוסות הבוגרים ביין, כוסות הילדים והכוס שלי במיץ ענבים וחולקו צלחות הסדר בין השולחנות, כל צלחת כללה מרור, ביצה,חרוסת ושלוש מצות שנאפו במיוחד עבור הערב הזה ע"י חברי הקהילה, את המצות הם למדו להכין משכניהם היהודים ומהם הם גם רכשו את היין, החרוסת והאוכל הכשר. עם תום מקבץ הריקודים, ברך ראול את הקהל שלו לשלום, וציין שכולם משפחה אחת ולכן הוא מבקש מכולם לקום ולברך איש את אחיו בברכת חג שמח, כל הקהל קם על רגליו וכולם ברכו את כולם, פטריסיה בקשה ממני להתלוות אליה, עברנו משולחן לשולחן, לאורך כל האולם וברכנו ברכת חג שמח את כל הנוכחים, פטריסיה הציגה אותי בפני חברי הקהילה שעדין לא פגשתי, כולם היו חמים ומסבירי פנים. בין שולחן לשולחן גמעתי בעיניי המשתאות את מראה אחוות האחים, שכן חיבק את שכנו, עשיר אימץ עני, שחור עם לבן, משיחים נשקו ליהודי ואדם לאדם אוהב.  לאחר תום מסע החיבוקים והנישוקים,שבסופו של דבר הזכיר לי קצת את הטלטאביז,  ולאחר ששבנו למקומותינו פנה ראול לטקס עצמו.

ראול הסביר בספרדית את ההיסטוריה שאני מכיר מהבית, ממעט הספרדית שהבנתי ומהתרגומים של אנדראה, בתו הבכורה של דניאל, הצלחתי ללמוד שבבסיס זה הסדר של היהודים, קדש ורחץ, כרפס, יחץ, מוציא, מצה, מגיד, רחצה, הלל, נרצה. ראול עבר אחד אחד והסביר לקהל את המשמעות שבכל מצווה ומצווה, הגרסה שלהם לשלושת המצות היא שהמצה העליונה זה האב, האמצעית היא הבן והתחתונה היא רוח הקודש.  נתבקשתי ע"י ראול לעלות ולברך בעברית את ברכת הכוס הראשונה, "סבריי מרננן, לחיים, ...בורא פרי הגפן",    לאחר הברכה ביקש אותי ראול לשבת לידו בשולחן הכבוד, אמרתי לו שבפסח מסובין אנו עם המשפחה, ושהערב דניאל ופטריסיה הם המשפחה שלי לכן אני רוצה אם אפשר לשבת אתם. ראול חיבק אותי בחום וחזרתי מובך כמעה לשולחן. לאחר מכן הסביר ראול על מנהג נטילת הידיים, על פי גרסתם, ואני חייב לציין שמאד אהבתי את הגסה הזו, איש נוטל את ידי רעהו, ואומר "אנה סמוך עלי ותן לי לשרת אותך", וכך מובלות קעריות מים בין המסובין ואיש נוטל את ידי רעהו, ואז ראול ובידו קד מים יורד יחד עם חתנו לעתיד, בידו קערה והשניים נוטלים את ידיהם של האורחים, ומבקשים מהם רשות לשרת אותם, אתם מתארים לעצמכם את הרב עובדיה מבקש רשות מחסידיו ורוחץ להם את הידיים?! דניאל ביקש לרחוץ את ידי ואני החזרתי לו רחיצה ואחר מכן ביקשתי לרחוץ את ידי ראול, ראול שאל אותי מה הברכה, למדתי אותו, "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".

הסדר המשיך כמיטב המסורת, אכלנו מצה, טבלנו מרור, וכרכנו כהלל הזקן, ואז הגיע הקטע של דיינו, ראול הסביר לקהל את משמעות המילה דיינו, הוא הסביר את השלבים שביציאת מצריים, ושעל כל אחד מהן אומרים דיינו, מרגע שיצאנו ממצרים ועד שקיבלנו את התורה, תמיד הפליא אותי הקטע הזה בהגדה, כי למיטב זכרוני בני ישראל לא הפסיקו להתלונן כל הדרך, אבל לא בזה עסקינן, לאחר שהסביר על התורה, וכמה שהיא חשובה לחיים תקינים, ושבעצם ההשתתפות בסדר אנחנו מוכיחים שיש תורה בלבנו, שבה ועלתה להקת המחול של הקהילה, וחבורת הזמר פצחה בשיר, "יש לנו תורה, יש לנו תורה, יש לנו תורה מיוחדת במינה ..." להפתעתי כי רבה זיהיתי את המנגינה, הייי זה השיר של לוזון "איזו מדינה, איזו מדינה..." רק שבשיר שלהם אין תלונות, איזה מוזרים חשבתי לעצמי בשקט, ואז הגיע האוכל, יופי אוכל, אני הייתי רעב, מהבוקר לא אכלתי חיכיתי כל כך לערב, בטח יש אוכל טעים תיארתי לעצמי, ואז מגישים לי צלחת עם סלט פרות, שאלתי את מארחי אם זה נהוג להתחיל בפסח דווקא עם הקינוח, ואז הם אמרו לי שזה כל האוכל, "מה כל האוכל", שאלתי, "אני עכשיו הולך למקדונלד, למה לא אמרתם לי מראש הייתי מביא לחמנייה או משהוא". השלמתי עם מצבי והתחלתי לדמיין את הסטייק של אחרי הסדר, ואז הפלא ופלא הגיעה המנה העיקרית, עוף, בשר, אורז, שעועית, מיטב המטעמים. "לומדים מהר החברים האלה, הצליחו לעבוד עלי."



ועכשיו הגיע האפיקומן, ראול קרא לכל הילדים שבאולם לבוא אליו, הוא הסביר להם שאי שם בארבעים קומות המלון מסתתר לו האפיקומן, ושצריכים את האפיקומן כדי לסיים את הסדר, הוא ביקש מהם לחפש אחריו. תוך כדי ההסבר לילדים ניגש בחור ונותן את האפיקומן לאישה אחת שישבה איתנו בשולחן, היא בלי חשבון התיישבה על האפיקומן, מזל שהוא עטוף חשבתי לעצמי, עטוף לא עטוף אני לא טועם ממנו גם אם ישלמו לי, ואיך בכלל ימצאו אותו הילדים שמה.  הילדים חדורי רוח קרב ומלאי מוטיבציה יצאו למשימה בלתי אפשרית, איתור האפיקומן, הם הפכו את האולם, זחלו מתחת לשולחנות, חפשו מתחת לשטיחים, בתיקים של ההורים, מתחת למפות,  מתחת לצלחות, מאחורי דלתות, בחיתולים של התינוקות, אין זה אבוד אמרתי לעצמי הם לעולם לא ימצאו את זה, איפה שזה נמצא גם הסוכנים של המוסד לא היו מוצאים את האפיקומן ואם נגיד בטעות היו מוצאים אותו הם בטח לא היו מזהים אותו אחרי מה שעבר עליו. אבל ראול חכם הוא הראה להם מבעוד מועד במה עטוף האפיקומן, לבסוף לאחר שהערנו לגברת היא שמה את האפיקומן ז"ל על ברכיה ואחד הילדים מצא אותו.



 זהו תם הסדר, חבורת הזמר פצחה בשיר, להקת המחול החלה לרקוד, אט אט החלה הרחבה להתמלא בקהל הרוקדים, המוזיקה הייתה מוזיקה של בני עקיבא, מוכרת לכולנו,  את האושר של האנשים אני יכול אולי להעביר בתמונות. וכך בבוגוטה, קולומביה חייה לה קהילה, שבנייה ובנותיה מכל שכבות העם הקולומביאני, אוהבים את מדינת ישראל מתפללים ומזכירים אותה בכל הזדמנות ודואגים לשלום אחיהם היהודים, הם חממו את לבי בשמחתם ואהבתם, ראול רב הקהילה ניחן בכישרון מנהיגות נדיר, הוא כריזמטי וסוחף, לדעתי האישית חסרים לנו רבנים כמוהו.

מידד וקנין  אפריל 4002 קולומביה